נתניהו יעדכן את האוטוביוגרפיה שלו מוקדם משחשב, בשל רדתו הקרובה משצפה מכס ההיסטוריה - אבל היסטוריונים יתקשו להשתמש בספרו המעודכן לחקר האירועים, בשל היותו קרוב לוודאי מנותק מן העובדות.
נתניהו ראה עצמו כצ'רצ'יל, כ"בן־גוריון על". אבי האומה, מר ביטחון, כלכלה ודיפלומטיה. מעודד מלהקת חנפנים ובני משפחתו, הוא האמין בכך. הדמיון למנהיגים אלו מופרך בשל עשייתם הענקית, אף כי כהונותיו כשגריר באו"ם, כשר האוצר, הביטחון והחוץ, ואפילו בתחילת דרכו כראש ממשלה, גרמו לרבים לחשוב שהוא מנהיג ראוי. נותרה רק רטוריקה ריקה.
המנהיג המתאים להשוואה עם נתניהו הוא נוויל צ'מברלין, ראש ממשלת בריטניה בשנים 1937־1940. בתפיסתו הפייסנית את היטלר, הוא הגיש לו בהסכם מינכן מ־1938 את חבל הסודטים ללא תמורה, ובהסכמה כי גרמניה לא תילחם בבריטניה. צ'רצ'יל הבין את טעותו ואמר ש"בריטניה הייתה צריכה לבחור בין חרפה למלחמה, היא בחרה בחרפה ותקבל מלחמה". האנלוגיה: נתניהו החליש את הרשות הפלסטינית בשל חתירתה להסכם מדיני, העדיף את תחזוקת הסכסוך על פתרונו וחיזק ארגון רצחני שאותו ניסה להרתיע בדרכי פייסנות. נתניהו מכחיש זאת, וטוען שהביס את חמאס במבצעים רבים. אבל רבים יודעים עתה, ואולי גם המסמכים מעידים על כך, שנתניהו הוא אבי הקונספציה: המבצעים הרבים והעובדה שאחרי חמישה שבועות של לחימה צה"ל הצליח להגיע רק עד העיר עזה ופאתיה מראים כי חמאס רחוק ממיטוט. עמידתו בקרב מוכיחה כמה כוח הוא צבר מתחת לאפה של ישראל בשנות "הבסתו" ו"פגיעתו האנושה".
סיפורו של נתניהו מורכב משל צ'מברלין. נפילתו היא ארוכת שנים ועמוקה. יש בה יסודות אישיותיים ותפיסתיים הקשורים אהדדי. באישיותיים, אי־יכולתו לעמוד בלחצים התגלתה כבר בפרשת ה"קלטת הלוהטת" ב־1993, ולאחריה החל מסע שיסוי ופלגנות ששימש אותו פוליטית בתקופת רבין והסכם אוסלו. הסוף הטראגי ידוע. בבחירות 1996 הכריז נתניהו כי "פרס יחלק את ירושלים", והסיסמה "נתניהו טוב ליהודים" הפכה לשיסוי של היהודי נגד הישראלי. ב־1997 הוא אמר כי “אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים", וביום הבחירות ב־2015 האשים שהשמאל מביא את המצביעים הערבים בהמוניהם לקלפי. במקביל, הליכוד נהרס. אנשים טובים כדן מרידור וגדעון סער עזבו, ובמקומם קיבץ נתניהו עדת חנפנים וצעקנים, חלקם נבערים מדעת, ששינו את אופייה. זו לא המפלגה שמנהיגיה היו בגין, שמיר ושרון. שרון אמר עליו: "הוא לחוץ ונלחץ, נכנס לפאניקה ומאבד עשתונות - כדי לנהל את המדינה צריך שיקול דעת ועצבים של ברזל, ואת שני הדברים האלה אין לו".
תחושת הכוח עברה למישור האישי. נתניהו ומשפחתו החלו להתנהג כמשפחה קיסרית. אזרחי ישראל שמעו על הוצאות פרטיות דמיוניות, התעמרות בעובדי מעון ראש הממשלה וקשרים מעורפלים לעתירי הון. כתב האישום מתאר אורחות חיים המתאימים למושל רפובליקת בננות ולא לראש מדינה דמוקרטית. כדי למנוע את הרשעתו בא מסע מכוון לריסוקם של כל מרכיבי מערכת המשפט, להסרת החומות בין שלוש הרשויות ולהחרבת התקשורת החופשית - כשאלו מכוונים להפקדת הכוח כולו בידי הממשלה בראשותו. בבחירות האחרונות, עם ניצחון הימין, הרכיב נתניהו ממשלת בלהות משיחיסטית קיצונית, שעיסוקה הכמעט יחיד משך תשעת חודשיה הראשונים היה ריסוק שלטון החוק בדרך ההפיכה המשטרית. השסע העמיק ולמעלה מחצי העם הפנה לו עורף; הפגנות ענק הפכו תדירות, משרתי המילואים ביחידות העילית בצה"ל סירבו להתנדב לשירות, והכלכלה נחלשה. במקביל, מכונת הרעל החלה שולחת חיציה לראשי הצבא וזרועות הביטחון. כל אלו פורשו כחולשה מדינית וצבאית שהוקרנה מחוץ לישראל, עליה הוזהר נתניהו על ידי בכירי צבאו ושר הביטחון. מסע ההרס הגובר והולך בן 30 השנה הביא במידה רבה למשבר הקיומי הנוכחי.
כשהיסטוריונים ישרי דרך יכתבו את הביוגרפיה של נתניהו, תישאל השאלה מתי סיפור הצלחה משנה כיוון ומתחילה התדרדרות. אצל בן־גוריון היה זה העיסוק בפרשת לבון, שנים אחרי שנשכחה מלב. התדרדרותו של נתניהו איננה קשורה לאירוע בודד, אך האסון האחרון סיים אותה. דבר לא יוותר מעשייתו - גם המעט החיובי. הוא יתחרט על שדחה עסקת טיעון, ויסיים את הקריירה שלו בבושת פנים, ואולי כאסיר. דמות טראגית שקספירית: אינטליגנטי, משכיל ושנון, אך נקמן, גאוותן, חשדן הססן, וכנחזה מכתב האישום, גם מושחת למהדרין, שהביא לקיצו במו ידיו.
אהרן צ'חנובר הוא חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2004
