האדם היחיד שאומר את האמת ואפשר להאמין לו בכל הוויכוח סביב חזרת הליגות הוא אבי לוזון. הוא אולי קצת מגזים עם התחזיות שלו, אבל לאף אחד אין ספק שאם הליגה לא תחזור לפעילות מלאה אז הקבוצות יספגו הפסדים של עשרות מיליוני שקלים, חלקן יהיו בסכנה קיומית. המשחקים שעושים המתנגדים לחזרת הליגה מסכנים את הכדורגל. היו אפילו דיווחים על כך שהם מתכוונים לפנות לבג”ץ. כן, באמצע המלחמה הם רוצים להטריד את בית המשפט העליון עם כדורגל, טוב שלא ביקשו ממנו גם שידון על הדרך בסוגיות הרות גורל נוספות כמו מספר הזרים בכל קבוצה ושינויים אפשריים בחוק הנבדל. אולי שיבקשו מבג”ץ גם לקצר את זמן המשחק מ־90 דקות ל־60, כי השחקנים עייפים ואין להם חשק.
חבל מאוד שהמינהלת החליטה להיכנע ברגע האחרון ולדחות את חזרת הליגה בשבוע, היא עוד תיתן לאותם גורמים מוטיבציה ללכת על עוד רעיונות גרועים ולא ספורטיביים כמו הקפאת הירידות, קיצור הליגה בצורה משמעותית וכל רעיון אחר שיוציא לאנשים את כל החשק לצפות בליגת העל. לכן, טוב שיש את אבי לוזון שעונה לכל השטויות האלה ומפרק את החרטוטים האלה בזמן אמת, את נציגי שאר הקבוצות שבעד החזרה לא שומעים מספיק. ההרגשה היא שיש רק קול אחד בעד חזרת הכדורגל, בעוד שזה לא המצב. תהיו לוזונים ותדברו בצורה ברורה, אל תפחדו מאף אחד.
התירוצים בעד דחייה מתמשכת הם פופוליזם זול. כדורגל הוא גם עסק בסופו של דבר, ולאף בעל עסק במדינה אין באמת חשק לפתוח ולעבוד. ובכל זאת, אנשים קמים בבוקר ופותחים את העסקים שלהם, גם כאלה שנמצאים בקו העימות. כולם חוזרים לשגרה, והכדורגל לא יכול להוציא את עצמו מהכלל. אם הוא יחליט שהוא לא חוזר עד שאין תנאים אופטימליים, אז אין לו באמת זכות קיום. מי שרואה בעצמו כמשחק עממי, לא יכול להרשות לעצמו להיעלם בזמנים קשים. להפך, הוא צריך להיות חוד החנית של החזרה לשגרה.
גם באוקראינה יש מלחמה קשה, שנמשכת כבר כמעט שנתיים. שם משחקים כדורגל בכל הכוח, גם תחת אזעקות וכשהיציעים ריקים. הם לא מתבכיינים, כי הם מבינים היטב את תפקידו של הכדורגל. בעוד אצלנו, במדינה שרגילה למלחמות, הכדורגל הפך למפונק ומשדר תבוסתנות ובכיינות. מזל שיש את אבי לוזון.
