לצד האובססיה על אהוד ברק והניסיונות המנוולים להדביק לגיבור ישראל נעם תיבון כל מיני קונספירציות (בסוף את קיבוץ נחל עוז יבנו מכספי פיצויים בגין לשון הרע), מכונת הרעל פועלת ללא הרף נגד ראש אמ"ן, אלוף אהרון חליוה. כל גיחה למחילת הארנב המטונפת הזאת מובילה קודם כל אליו. המטרה ברורה: לסמן את המודיעין כאחראי בלעדי למחדל הספציפי של 7 באוקטובר, על מנת להרחיק את השלטון והעומד מראשו מהדרישה לשלם את מחיר האסון.
כשזה נוגע לחליוה, למשל, לא רק שכל האמצעים הרקובים כשרים להשחרה אישית: מתברר שגם מותר להישען על פרסומים של "ערוצי התבהלה/תרעלה/אל ג'זירה". לפתע מדובר בכלי תקשורת אמינים ולגיטימיים, שאין בכלל מה להטיל בהם ספק/דופי/ערמות של רוע. לעומת זאת, כשהם מדווחים על המכתבים המפורשים שהונחו על שולחנו של ראש הממשלה, שהעדיף לקדם תוכנית רדיקלית לשינוי המשטר שקרעה את העם בכלל ואת מערך המילואים בפרט, הם חוזרים בזריזות למעמדם כסכינים חדות בגב האומה.
אלא ששורת החשיפות על ההתרעות שהצטברו, חלקן חזו את העתיד באופן מבהיל, מביאה למסקנה שאין מנוס ממנה: משהו רקוב קרה בממלכת אמ"ן, ונדמה שהוא חורג מהכישלון למנוע את הפלישה ליישובי הנגב המערבי או לפחות לצמצם את ממדיה. בבת אחת השתחרר כל האוויר החם מתוך המילים הגדולות על הצורך ללמוד את לקחי מחדל מלחמת יום כיפור, כולל איגרת פומפוזית (ואופיינית למרבה הצער) שחליוה הוציא ערב החג לציון 50 שנה למלחמה. בדיעבד, מה שיצא מכל זה הוא שמחדל 73' ירד למקום השני בדירוג האומלל של כישלונות המודיעין החמורים ביותר בתולדות המדינה.
חליוה, בניגוד לאחרים שמיתגו את עצמם כ"מר ביטחון" ו"רוצה שיזכרו אותי כשומר ישראל", כבר הודה באחריות לפיאסקו. ברור לכל אדם סביר שהוא יפנה את מקומו בשלב כלשהו. זה גם יותר ממה שעשו ראשי אמ"ן אחרים, שהיו שותפים לאותן קונספציות ועדיין מציפים את האולפנים או שותפים להתייעצויות ובמקרה המדהים של אלוף (במיל') תמיר הימן – הם מצליחים לעשות גם וגם.
אולם לאור מעמדו הייחודי של ראש אמ"ן במערכת ("המעריך הלאומי"), גם מי שסולד מנתניהו, מסירובו להכיר בחלקו האסטרטגי (המדיניות מול חמאס) והטקטי (החלשת המערכות בשנה האחרונה) באסון וכמובן נגעל ממפעל הפרופגנדה הארסי שהקים לו צריך לשאול: מה בעצם קורה בישיבות הקבינט שבהן ראש אמ"ן, שלא השכיל לחבר את חלקי הפאזל ולכן הוא בסטטוס גרוע יותר מאשר ברווז צולע, נדרש להביע את דעתו העצמאית ממש עכשיו? איך היא נתפסת בעיני אלה שעדיין ממונים על קבלת החלטות בעניינים של חיים ומוות? ואיך זה אמור להתנהל בידיעה שצד אחד של השולחן כבר פועל במרץ נגד הצד השני?
האירוניה הטרגית היא שדווקא מכונת הרעל היא החסם הכי דרמטי בפני הלגיטימציה לבצע טלטלה קיצונית בטווח הקצר, והיא גם מה שימנע תיקון יסודי, עמוק והכרחי בטווח הרחוק. האופן השקוף להחליא שבו חליוה מסומן בתור שעיר יחיד לעזאזל, כולל הפצת שמועות, מצופף את השורות ומחדד את ההבדלים: הוא חטא בהיבריס וכנראה שהתאהב במה שכל מיני מלחכי פנכות של גנרלים כתבו עליו, וגם המודיעין זקוק לשיקום כמו השב"כ אחרי רצח רבין. ומצד שני, מכונת הרעל לא עובדת עבור הציבור ולכן כל זה לא מעניין אותה.