היום השלישי של עסקת החטופים התאפיין באיפוק מסוים מצד הערוצים. אם ביום שישי הייתה התרגשות עצומה ובשבת בערב הייתה דרמה ממשית בגלל העיכובים, אתמול אחר הצהריים מפלס הרגש ירד משמעותית. בערוץ 14, שלא שידר בשישי בערב כי הוא שומר שבת, האולפן בשעות אחר הצהריים היה ממש קורקטי, כל כך קריר עד שהיה צריך את יריב לוין כדי שיביא קצת רגש. גם בערוץ 12 היו ויכוחים סביב העסקה בשעות אחר הצהריים, והאם תועיל לנו או תזיק לנו. אלה שאלות חשובות וראויות, אבל האם צריך לשאול אותן בשעות בהן כל עם ישראל רוצה לדעת אם הילדים ישובו הביתה או שצפוי לנו עוד ערב דרמטי כמו בשבת? לא בטוח.
הצמא לחדשות מהשטח בשעות האלה גדול. פחות קריטי לשמוע פרשנות על העסקה עם חמאס, בוודאי אחרי שכבר התבצעה. אם זה היה טוב או רע? נדע בשש אחרי המלחמה. בשעה 16:00, כשאתה לא יודע אם העסקה תתבצע כמתוכנן או שחמאס מתכנן עוד תרגיל שישאיר אותנו ערים כל הלילה, הטיעונים בעד ונגד העסקה פחות מעניינים.
בשעות הערב הר הגעש התפרץ סוף־סוף. הקורקטיות הנייטרלית מהאו"ם התחלפה בשמחה אדירה כמו שהייתה בשישי בערב עם השחרור הראשון. כשרואים את האוטובוס של המשוחררים מגיע לבסיס חצרים ושם מחכים להם בני נוער עם עשרות דגלי ישראל, את האיחוד של משפחת אביגדורי ואת הראיון האצילי עם כרמל, סבא של אביגיל עידן בת הארבע, הפרשנויות סוף־סוף זזות הצידה לטובת התמונות המרגשות שחיכינו להן כל כך הרבה זמן. כי נדמה שעבר נצח מאז 7 באוקטובר ואף אחד לא באמת זוכר מה הוא עשה לפני. כל עם ישראל נמצא בתוך הסיוט הזה כבר כמעט חודשיים, ועכשיו יש טיפה של אופטימיות. המתנגדים לעסקאות שבויים כאלה ואחרות יגידו בוודאי שצריך "לשים את הרגש בצד", חבל רק שבלי אופטימיות אי־אפשר לחיות ובוודאי שאי־אפשר לנצח את הטרור.
תחושת ההקלה העצומה כשרואים את הילדים בבית שווה כל מחיר. הרגש משתלט ולא מותיר שום מקום לספק באשר למי ינצח במלחמה הזו בסופו של יום. האם חמאס מתעודד משחרור האסירים? האם הוא יתאושש בזמן הפסקת האש? מה חושב עכשיו יחיא סינוואר ומה יהיה ב"יום שאחרי" בעזה? שוב, שאלות ראויות, אבל למי אכפת כשרואים ילדים והורים מתאחדים? האוויר חוזר לריאות. זה מה שבאמת חשוב עכשיו. מה שבאמת חשוב זה שאביגיל עידן, שחגגה ארבע בשבי, חזרה הביתה. אפילו נשיא ארה"ב ג'ו ביידן רוצה לחבק אותה.
בקטנה
"מה רוצה חסן נסראללה?" זאת בוודאי שאלה שמעסיקה רבים בימים אלה. אפשר למצוא תשובות חלקיות בסדרת הדוקו "חיזבאללה בע"מ" (עלתה ב־HOT8). הסדרה מתארת בגדול איך ארגון הטרור לא בוחל בשום אמצעי כדי לממן את עצמו, ואיך הפך לאחד מסוחרי הסמים הגדולים בעולם, מה שגרם לארה"ב להתחיל לרדוף אותו (לצערנו, לא בהצלחה גדולה). יש רק שלושה פרקים לסדרה המצוינת הזו, והתחושה היא שנעצרה באמצע הסיפור. למרות זאת, ממש לא מומלץ לדלג עליה. טיפה מלחיץ לדעת שארגון הטרור פיתח יכולות כאלה, אבל אין ברירה – צריך להתמודד עם המציאות.
