עלמה ונעם היקרים,
כמורה שלכם להיסטוריה לימדתי אתכם מהו אירוע היסטורי, אילו מאפיינים יש לו, וביקשתי שתגישו עבודה על אירוע היסטורי שקרה במשפחתכם. בדמיונות הכי פרועים שלי לא דמיינתי שאתם בעצמכם תהיו, בעודכם תלמידים, חלק מהאירוע ההיסטורי הכי גדול מקום המדינה.
מאז 7 באוקטובר הזמן עצר מלכת עבורי. המחשבה עליכם שם לא נתנה לי, ולכל בית הספר, מנוח. לכן, גל כהן, אני ועוד אנשים טובים, הקמנו מיצג יומיומי של כיתה ריקה, שבה מתקיימת הקראת שמות כל הילדים החטופים. כל יום במקום אחר, כדי שהעובדה שיש ילדים חטופים בעזה לא תרד מסדר היום הציבורי.
הרגע שבו יכלנו למחוק את שמותיכם מהרשימה היה כל כך מרגש ומשמח. לראות אתכם חוזרים הביתה השיב לנו אוויר לנשימה, אך נמשיך לקרוא בשמות הילדים שנשארו בשבי עד שכולם יחזרו, ונוכל לחזור ולנשום באופן סדיר.
אני מקווה שנחזור להיות יחד בכיתה כמה שיותר מהר, כדי שנוכל להתחבק חזק, וכמובן כדי שתגישו את העבודה שלא הספקתם...
באהבה גדולה, אבי אורפז