אור קטן ממני בפחות משנתיים, וגדלנו כמו תאומים - היינו ביחד בחדר, חלקנו בגדים. מאז שהיה ילד ראו שיש לו חוש טכני מיוחד. כל דבר שקשור בטכנולוגיה סיקרן אותו מאוד, והוא היה מפרק דברים ומתעסק עם תוכנות מחשב. כשהוא השתחרר מהצבא הוא למד כל מיני שפות תכנות, והיום הוא מתכנת בחברת הייטק.
בגיל 17 הוא הכיר את עינב. הם היו ידידים מאוד טובים, אהבו לטייל ביחד, ללכת למסיבות טבע. הוא כל הזמן אמר שזו רק חברות אפלטונית, ואפילו היו לו בנות זוג תוך כדי, אבל אמא שלנו תמיד חשדה. אחרי כמה זמן הוא סיפר לנו שהם זוג, רשמית, לפני חמש שנים הם התחתנו, ולפני שנתיים נולד אלמוג. הילד הזה הוא כל העולם שלהם.
הם שניהם עבדו כל כך קשה כל הזמן, ולכן הם החליטו לנסוע למסיבה ברעים, כדי להתרענן קצת. אלמוג נשאר אצל ההורים של עינב, וב־5:00 יצאו למסיבה. הם הגיעו ב־6:15, ואולי אם הם היו מתעכבים טיפה, או נתקעים בכמה רמזורים בדרך, הם היו ניצלים. אבל הם היו שם ב־6:30 כשהתחילו האזעקות, וכשאמא שלי התקשרה בדאגה הוא אמר לה 'עזבי, את לא רוצה לדעת', והבטיח שהם יוצאים משם. אחרי זה הוא התקשר לספר שהם עצרו באיזו מיגונית ומתכננים להישאר בה, והיום אנחנו יודעים שזו אחת המיגוניות שירו לתוכן רימונים ואר־פי־ג'י. שוחחנו איתו עוד פעם אחת משם, ומאז לא שמענו ולא ידענו מה איתם.
בימים שאחרי נסענו לבתי חולים, חיפשנו אותם בכל מקום, עברנו על כל הסרטונים שהיו בטלגרם. אחרי חמישה ימים הודיעו לנו שעינב נרצחה. ארבעה ימים אחר כך, בזמן שישבנו עליה שבעה, הודיעו לנו שאור ברשימת החטופים. מאז - כלום. אלמוג עובר מההורים שלנו להורים של עינב, וכולנו מנסים לעטוף אותו ולהעניק לו כמה שיותר אהבה.
זה מאוד חשוב שהחזירו אמהות וילדים, וחשוב לא לפרק משפחות, אבל אסור לשכוח שיש בעזה גם אבות שמופרדים מהמשפחות שלהם. אבות כמו אור, שיש לו ילד בן שנתיים שכבר איבד אמא, וצריך את אבא שלו. שלא יפרידו גם אותם".
משפחות חטופים ונעדרים המעוניינות להשתתף בפרויקט: yediot.oct@gmail.com
