עדן היא ילדת הסנדוויץ' במשפחה שלנו - היא שטותניקית מאוד, אוהבת לצחוק וליהנות מהחיים, ממגנטת כל אדם שרואה אותה. היא בחורה חופשייה מאוד, אין מילה שמתארת אותה טוב יותר, אוהבת לטייל. היא למדה להיות מורה לפילאטיס, וממש לא מזמן קיבלה את תעודת ההסמכה שלה, ובינתיים היא עובדת כברמנית וכמארחת במקומות הכי שווים בתל־אביב. היא רוכבת על קטנוע קטן, ומסתובבת איתו בעיר בין ברים לים.
במסיבה ברעים עדן עבדה כברמנית, והתקשרה אלינו כשהתחילו האזעקות כדי להגיד שסוגרים את המסיבה ומתקפלים. אמרנו לה שאין בעיה, מחכים לך בבית, וחזרנו לישון. אחרי שעה היא התקשרה לאמא, שמענו אותה צורחת וקמנו בבהלה מהמיטה. היינו איתה על הקו עד 11:00. עדן התחבאה במכונית עם שתי חברות שלה שנרצחו, ושיחקה את עצמה מתה. רוב השיחה בעצם היינו בשקט, פשוט החזקנו לה את היד טלפונית. מדי פעם היא סיפרה בלחש שהיא שומעת את הדם של החברות שלה נוזל. היא פחדה נורא. אמרנו לה להקשיב רק לנו, וניסינו להרגיע אותה. לחשנו שאנחנו איתה ושתמשיך להיות בשקט. היא שמעה טנדרים, והתלבטה אם להרים את הראש, חשבה שאולי מגיעה משטרה כדי לעזור. אמרנו לה שלא תסתכן. וכל הזמן ברקע שומעים צרורות של יריות. זה היה נורא. פתאום מישהו שהיה במסיבה פתח את הדלת, וביחד הם התחילו לרוץ. אחרי עשר דקות היא מצאה שיח להתחבא בו. הבחור שהיה איתה נעלם, והיא אמרה לנו שהיא חושבת שתפסו אותו. בתוך השיח הזה היא הייתה שעתיים וחצי, עד שהיא שמעה אנשים מתקרבים ואמרה לנו בטלפון: 'תפסו אותי'. שמענו מישהו אומר בערבית 'ת'על', בואי. היא אמרה לו שהיא לא מבינה, והוא צעק וניתק לה את הטלפון. שם הבנו שהיא נחטפה.
מאז לא שמענו ממנה יותר. אנחנו לא יודעות מה המצב שלה, אבל אנחנו יודעות שנכון ל־11:00 ב־7 באוקטובר היא הייתה בריאה ושלמה - וככה אנחנו דורשות שהיא תחזור".
משפחות חטופים ונעדרים המעוניינות להשתתף בפרויקט: yediot.oct@gmail.com
