זמן קצר לאחר שחשף שלשום בחדשות קשת את המפגש בין יחיא סינוואר לחטופים וחטופות, עמית סגל צייץ את העדכון וקשר לו כתר מזהב: "הסיפור הכי מדהים במלחמה עד עכשיו". ובכן, עם כל החשיבות והעניין בפרסום (והוא חשוב ומעניין) וגם ההתרשמות הקולקטיבית מהעברית השוטפת של הפסיכופת מעזה, לא במקרה שלמה המלך המליץ "יהללך זר ולא פיך". זה נכון בריבוע כשמדי כמה דקות מזדמנים סיפורים מדהימים באמת של גבורה והישרדות לצד אובדנים מטורללים וצער שאין לו סוף.
למעשה, חזרתם ההדרגתית להכאיב של החטופים והחטופות מטלטלת את שידורי המלחמה. לא רק בגלל המותחן המזוויע שנגזר עלינו לחוות מדי יום עד לתזוזת הרכבים של הצלב האדום, אלא גם בגלל ההתמודדות עם המידע שמתחיל לצאת ממנהרות הגיהינום של עזה: מהדיווחים על מצב בריאותי ירוד דרך פרטים על תנאי השבי האיומים ועד לסיפורים שמצדיקים לחלוטין שימוש בתואר "מצמררים".
הבולט שבהם אתמול, וגם זה נכון רק למועד כתיבת הטקסט, הובא דרך הטלוויזיה הצרפתית. דודתו של איתן יהלומי, ילד בן 12, סיפרה שם ש"תושבים" היכו אותו וחוטפיו אילצו אותו לצפות בסרטון זוועות. כפי שאיציק זוארץ הבהיר בחדשות כאן, אפשר להניח שהתוכן מעמיד בצל את הסרטון המפורסם של דובר צה"ל.
בעצם זהו עוד שלב בתהליך חסר התקדים שמעצב מחדש הנפש הישראלית: המלחמה כביכול מתגלגלת בסגנונה מורט העצבים (הפעימה הבאה, הארכת הפסקת האש, ההבטחות לחידוש הלחימה) ומצד שני אנחנו רק בראשית המסע להבין את מה שכבר קרה. גם כשנדמה שמתקבלת תמונה די מלאה, לא חולפת שעה ושוב מתברר שזה היה רק פרומיל מתוכה. רבים ורבות עדיין חיים את השבת השחורה וכבר אנחנו עמוק בתוך הבלהות שהתרחשו בחודשיים שחלפו מאז.
קשה בכלל לשער איזו השפעה פסיכולוגית יש ועוד תהיה לתנועה המקבילה הזאת, שמאפיינת חלק ניכר ממה שמופיע על המסך יום־יום, כל היום, כולל רגעים של חוסר טקט כגון הבטחה של אודי סגל (חדשות רשת) ל"פרסום ראשון" של "עדות מטלטלת במיוחד" (גם כן הישג). הורים מתחבטים איך להסביר לילדים מה בעצם מתחולל בארץ מבלי לערער לגמרי את יסודות הקיום שלהם? ככל שנמסרת עוד אינפורמציה על מה שעבר על אלה שנכלאו שם, ספק אם ההורים בעצמם יכולים להכיל את המציאות בלי להשתגע.
בקטנה
בחדשות כאן פירסמו שלשום התנצלות על כתבת מגזין ששודרה לאחרונה, שבה אדם בשם ניקו אוסטרוגה הוצג כמי שהזמין 29 חברים לחגוג איתו יום הולדת במסיבה ברעים וכולם נרצחו מלבדו. כנראה שלאף גורם במערכת לא נראה מוזר שבכתבה אין אפילו שם אחד מבין ה־29 אלא תמונה של ה"חברים", שהתבררה כלא קשורה ואף גרמה לכך שהמצולמים הוצפו בשאלות אם הם בחיים. ההתנצלות של התאגיד מתבקשת, ולא רק כגוף ציבורי, אולם היא נשענת בעיקר על העובדה שאוסטרוגה הוליך שולל לא רק אותם. זה נכון (למרות שהביטוח הלאומי סירב להכיר בו כנפגע) ועדיין אין בזה כדי לתרץ כיצד לא ננקטו כמה פעולות אלמנטריות, ולא רק של הכתבת, שאמורות למנוע פדיחה בסדר גודל כזה. "מפיקים לקחים מהמקרה", נכתב בהודעת התאגיד. ובכן, מההתנצלות נשמע שהלקח המרכזי הוא "צרת רבים - חצי נחמה".
