המסלול הקצר ביותר מהמזרח הרחוק והודו אל הים התיכון ואירופה, עובר דרך מיצרי באב אל־מנדב והים האדום, אל תעלת סואץ. בשני צווארי בקבוק אלה, המיצרים והתעלה, עובר כ־12% מנפח השיט העולמי, וכ־90% מתפוקת הנפט מהמפרץ. הנתיב החלופי היחידי, הקפת אפריקה, משמעו הארכת המסלול בכשלושה שבועות, ובהתאם הגדלה של עלות הדלק והעלויות הנוספות הכרוכות בהארכת זמן ההפלגה.
אל מפרץ עדן, מרחב הים שבין תימן לסומליה, מנוקזת כל תנועת הספינות אל המיצרים צפונה, ובכיוון ההפוך מהים האדום מזרחה. המפרץ היווה תמיד פיתוי גדול לפיראטים סומלים, ואלה המירו בתחילת שנות ה־2000 את העיסוק בדיג בהשתלטות על ספינות באיומי נשק וסחיטת כופר מחברות הספנות. האיום על חופש השיט קיבל ממדים של מגפה בשנים 2004־2009, והקים עליו קואליציה בינלאומית שלמה. תחת מנדט של מועצת הביטחון של האו"ם, הוקם כוח משימה ימי רב־לאומי, ה־CTF. אוניות מלחמה מסין, מהודו, מארצות־הברית ומרוסיה החלו לאבטח את פתחת המיצרים והים הערבי, וחברות ספנות הציבו מאבטחים חמושים על הספינות. וכך, לאחר תקופה של התכתשויות אלימות ומספר לא ידוע של חמושים שמקום קבורתם לא נודע, התופעה דעכה מעצמה.
הרקע הזה חשוב כדי להבין נכון את משמעות האיום המחודש על חופש השיט שהעמידו החות'ים נגד מה שהם מגדירים כ"ספינות ישראליות". למעשה, אין אוניות בדגל ישראלי, או כאלה שרשומות בישראל, או שיש עליהן צוות ישראלי. לאוניות שנתקפו - למעט צים, שבסיסה בארץ - יש אולי בעלים ישראלים, אבל אלו חברות ספנות בינלאומיות. עם זאת, איתור ספינות בעלות זיקה כזו או אחרת לישראל הוא עניין פשוט ביותר, משום שכחלק מהמענה למגפת הפיראטיות הספנות העולמית מנוטרת היום באמצעות מערכת זיהוי גלובלית, AIS, שכל אונייה רשומה מחויבת לשאת. המערכת מציגה אונליין את נתוני האונייה, זהות, מיקום, מסלול ומהירות - מה שמאפשר מעקב רציף אחר כל אונייה על הגלובוס.
בניגוד לפיראטים הסומלים עם ספינות הדיג שלהם, לחות'ים אין כוח ימי ממשי. זו יכולה להיות הסיבה שרוב התקיפות שראינו עד היום בוצעו מהחוף - מסוק וכטב"מים - ולא מכלי שיט. חריג אחד, עם זאת, הוא ניסיון ההשתלטות על מכלית המשויכת לחברת זודיאק של אייל עופר, שסוכל על ידי משחתת אמריקאית, אך בהודעת הצי תוארו החוטפים כ"בלתי מזוהים", וגם החות'ים עצמם הכחישו מעורבות באירוע.
בהתבוננות ראשונית על מתווה הפעילות של החות'ים בזירת המיצרים מסתמן דפוס פעולה שמטרתו להרחיק ולבדל את פעולותיהם ככל הניתן מקטגוריות העבר של פיראטיות ואיום על חופש השיט. ראשית, הם פועלים רק כנגד מטרות ישראליות. שנית, הם משתלטים עם מסוק צבאי ותוקפים באמצעים צבאיים, כהשתתפות פעילה בלחימה בעזה, לא כדי לסחוט כופר - והם יורים מעמדות בחוף או על האי פרים, שבמיצר עצמו, לא מהים. בכך הם מסיטים את האירוע כולו לתחום של דיני מלחמה ומרחיקים אותו עוד יותר מסוגיות של חופש השיט. ושלישית, כדי להדגיש זאת, הם מתנערים בתוקף מכל ניסיון השתלטות "לא מזוהה" שיש לו ריח של פיראטיות שיכול להוות עילה להתערבות כוחות זרים. נסיבות אלו יוצרות אירוע מגבלתי עבור הכוח הבינלאומי ומקשות על ישראל לגייס תמיכה בהגדרת התקיפות כפגיעה בחופש השיט, באופן שניתן יהיה לשייכו למנדט של ה־CTF. גורמים אלה, בין היתר, הביאו כנראה את צים להחלטה לנתב עכשיו את ספינותיה למסלול הארוך סביב אפריקה.
חיל הים יודע להגיע למיצרים ולמפרץ עדן, אם יוחלט להגיב בכוח. החיל פעל שם בעבר פעמים רבות ויידע להנחית מכה על עמדות החות'ים בחוף. ייתכן שאף נידרש לזה בהמשך - אבל יהיה לפעילות זו אופי של גיחות, לא של שהייה ממושכת, שדורשת היערכות ותהיה אקט סמלי בלבד, בהינתן גודל הגזרה. בשלב זה, על כן, המאמץ העיקרי של ישראל הוא במאבק על חופש השיט בנתיבי השיט הבינלאומיים. תקיפות החות'ים, על אף שמכוונות נגד ספינות ישראליות, יוצרות אי־ודאות שמשפיעה על כלל התנועה הימית באזור, מעלה את מחירי הביטוח הימי ומאיימת על בטיחות השיט של כולם. יש בהחלט אפקט מצטבר שעשוי לסייע בגיוס חלק לפחות מהקואליציה שקמה להיאבק בפיראטיות להצטרף למאבק.
ידידיה יערי כיהן כמפקד חיל הים וכמנכ"ל רפאל
