בלב שכונת רימאל, שכונת יוקרה ברצועת עזה שבה התגוררו בכירי חמאס, מצא עומרי, לוחם בגדוד 202 בחטיבת הצנחנים, גורה קטנה. הוא נקשר אליה ואף העניק לה את השם דונה, אך בשלב מסוים הבין שבשביל להגן עליה - הוא צריך לדאוג שתגיע לשטח ישראל.
הוא מצא "אכזרית" (נגמ"ש כבד) שמגיעה לגבול, ושלח איתה את דונה בליווי פתק מרגש: "גורה קטנה שחילצתי מהריסות בזמן תנועה מבצעית ומאז היא איתי כבר מס' ימים, מקבלת יחס חם, אוכל ומים", כתב, "אני מבקש ממי שקורא את זה, אם הוא/היא יכול לעזור לכלבה הזאת להגיע לשטח ישראל. אני אהיה אסיר תודה!". לפתק הוא הוסיף את פרטיו המלאים ואת הטלפון של אמו, שתיקח אותה לביתם.
"הטלפון צילצל בשעה 23:00 בלילה", סיפר אביו, רוני זהבי, "על הקו הייתה חיילת. לא שמענו מעומרי מתחילת התמרון ככה שלקבל טלפון בשעה כזאת, אפשר לתאר כמה זה מלחיץ. היא הייתה יחד עם הבחור שהביא את הגורה ב'אכזרית', הוא חזר לתוך עזה והיא לקחה את דונה. היא הקריאה לנו את הפתק והלחץ התחלף בהתרגשות גדולה. היא הוסיפה שאמא שלה וטרינרית, והיא תשמור עליה עד שנבוא בבוקר לקחת אותה".
למחרת נסעו הזוג זהבי עד לגבול עזה, ואספו את דונה לביתה החדש בתל־אביב. "היא הייתה מאובקת בגלל ה'אכזרית' אבל היא מתוקה ממש, עומרי עשה לה קולר ממיתרים של נשק. הגענו ישר לווטרינר שאמר שמצבה טוב והיא לא נראית בטראומה. אתמול קיבלנו שיחה ראשונה מעומרי, הוא שאל לשלומה והבהיר שהיא שלו־שלנו וכאן כדי להישאר".
אימוץ הכלבה לא הפתיע את רוני: "זה מתאים לעומרי, הוא אלוף, אוהב אדם ויש לו לב ענק. אנחנו משפחה שכולה, אחי נהרג בלבנון, ועומרי לא היה חייב להתגייס לקרבי. זה שהוא שם ושזה חשוב לו מעיד על מי שהוא, אבל מה שאותי ריגש זה מה שדונה הייתה בשבילו שם בעזה, סוג של שפיות, המקום החיובי בטרפת של המלחמה. אני גם חושב על התמונות הקשות של חמאסניקים שיורים בכלבים בקיבוץ בארי ב־7 באוקטובר, רוע טהור, וזה מראה את הפער שבין האכזריות הבלתי נתפסת לעומת החמלה שיש לנו".
