במקרה או לא, ההפוגה במלחמה וסערת התקציב התנקזו לאותו השבוע. עושה רושם שקבינט המלחמה רואה עין בעין את סוגיות הלחימה (לאו דווקא מצב טוב), אבל רחוק מלהסכים על היום שאחרי לא רק בשאלת השליטה בעזה, אלא גם בשאלת השינויים הפוליטיים שיהיו.
בני גנץ טועה כשהוא לא שולל על הסף שליטה של הרשות הפלסטינית בעזה ביום שאחרי המלחמה. הרשות בנויה מאותו DNA נאצי כמו חמאס, ואנחנו בעיצומו של אירוע היסטורי שבסיומו הסכמי אוסלו וההכרה באש"ף כארגון לגיטימי יהפכו לאירוע מדיני שהרסניותו תהא קונצנזוס. אבל בוויכוח על התקציב שהיה השבוע, ייתכן וגנץ דווקא צדק.
הקלישאה מ־7 באוקטובר לפיה ישראל אינה אותה ישראל אחרי הטבח – נכונה. אחד מהשינויים הנראים לעין גם בטווח הארוך וגם בטווח הקצר הוא היחסים בין החברה הכללית לחברה החרדית. זר שהיה נוחת בארץ היה מתקשה להבין כיצד לפני חצי שנה בני־ברק נחסמה בזעם, שטרות כסף נזרקו על חרדים ועלבונות הוטחו בהם. ואילו עכשיו זק"א זוכה להערצה והחרדים מתקבלים באהבה בכל שטח כינוס עם שלל מנגלים, ציציות וכל יוזמת התנדבות אחרת.
על אף שהוויכוח היה על התקציב שנשאר מההסכמים הקואליציוניים, השיח הציבורי בשבוע האחרון, בצדק או לא, גרס כי ליבת הוויכוח בין נתניהו וסמוטריץ' לגנץ היא כספים לחרדים. ויכוח שבשלב מסוים הגיע למצב שבו גנץ מאיים ביציאה מהממשלה, כשהסיבה היא אולי הדרך שבה תופסים הצדדים גם את היחסים בין השחקנים הפוליטיים ביום שאחרי המלחמה.
ואם באמת הוויכוח נסוב סביב חרדים אז אפשר לנסות ללמוד מזה על העתיד. בעוד שנתניהו וסמוטריץ' חושבים כנראה שהגוש האמוני לא ישתנה והימין והחרדים ימשיכו לקשור את גורלם זה בזה, גנץ, או מי מהאנשים שמקיפים אותו – קוראים ככל הנראה את המפה אחרת. מבחינתם, 7 באוקטובר משנה את היחסים בין הציבור הכללי לציבור החרדי, ובהתאמה ישתנו גם היחסים הפוליטיים. ההתנדבות המדהימה של חרדים שרוצים להתגייס לצה"ל ללא שום לחץ ציבורי היא אולי קדימון למה שיקרה בלאו הכי. אחרי 7 באוקטובר קשה להאמין שיהיה פוליטיקאי חרדי שיעלה לדיון חוק גיוס שיאפשר לפטור עשרות אלפי אברכים משירות צבאי. בוודאי יבנה מתווה המאפשר למיעוט קטן של עילויים בתורה להמשיך במסלול האברכי, אך השאר יתגייסו לצה"ל או יתנדבו לשירות לאומי. הימים של צבא קטן וחכם נגמרו; הקולות שלפרק זמן מסוים קראו לצבא מקצועי גם הם התייתרו. לישראל יהיה צבא חכם וגדול והציבור החרדי ישתלב בו. פוליטיקאים לא יצהירו על כך ואף שר ביטחון לא יגזור סרטון אדום בבקו"ם כדי לא לנקר עיניים, אבל תמו ימי הפטור.
הסעיף בתקציב על "אופק חדש" אינו מהותי מבחינת תוכנו כמו הגיוס לצה"ל או שירות לאומי. הוא גם אינו קריטי משום שגם במונחים כלכליים לא מדובר בהרבה ביחס לכלל התקציב. הוויכוח הוא עקרוני ומעיד על תפיסת עולם ביחס למפה הפוליטית ביום שאחרי: האם החרדים יבחרו שוב בגוש הימין, או יפזלו לכיוונו של גנץ, והאם ביום שאחרי זה יעסוק רק בשאלות ביטחונית. מה שיהיה בעוכריו של גנץ באותו יום הוא לא אמירה תקיפה נגד התקציב, אלא דווקא היעדר אמירה ברורה על רשות פלסטינית בעזה.
