ארבעת בני משפחת ביבס, שהיו אלמונים למהדרין עד ל-7 באוקטובר, הפכו בשבת ההיא לסמל. זה לא היה מהלך אסטרטגי מתוכנן, אלא הר געש שהתפרץ מעצמו וזרה סביבו אהבה. האמת? אני בכלל לא בטוחה ששירי וירדן ישמחו לגלות, בשובם ארצה, שסינוואר הפך אותם לסלבס. הם נראים לי ביישנים כאלה, זוג צעיר שלא שואף להתבלט.
אבל ילדיהם, זה משהו אחר. זה סיפור אהבה. בתמונת הענק של מאות שמות ופנים, שכל אחד מהם מחורר את הסרעפת, הג'ינג'ים הקטנים האלה בלטו כמו שתי אבוקות אש. כי ג'ינג'י זה קטע, תשאלו את גלילה רון-פדר-עמית. הכתום שעל הראש לוכד את העין ולא מאפשר לה להתעלם. מיום ליום ומשבוע לשבוע הם חילחלו לתוך מחזור הדם הלאומי והפכו ל...
גיבורי ישראל או ממתקי ישראל?
התאהבנו בהם, כל אחד מסיבותיו, והם נכחו בכל מפגשי הקפה. מהר מאוד גיליתי שכל ישראלי שבכלל לא מכיר אותם, במובן של מעולם לא ראה אותם מחוץ למסך המלבני, יודע לספר ברמה של ויקיפדיה על הדמות הערטילאית של עולל עגלגל שהתנחלה אצלו בלב. לא חקרתי את זה לעומק, אבל נראה לי שגברים התחברו יותר לבן הבכור, אריאל (4) שאביו קורא לו "התימני הג'ינג'י הראשון". מישהו זרק לי שאריאל נראה כמו 'ג'ינג'י מגובש'. יש דבר כזה. אריאל, לדבריו, הוא ג'ינג'י לא רק ביופי, אלא בעיקר באופי.
ואילו אנחנו – אמהות וסבתות וכל ההורמונליות בעבר ובהווה, התאהבנו בכפיר, איזה מאמי, שנחטף בגיל תשעה חודשים.
ארורה הזאת אני חבה לכפיר. הוא עדיין בידיים של אמא שלו? יש לה מוצץ בשבילו? בקבוק? היא עדיין מניקה? אם כן, אז אסור להפריד ביניהם. יופי, נחמה, תגידי את זה לסינוואר. קר לו? ומה עושים לו כשהוא בוכה? אחרי שהעליתי פוסט כתום בן שורה – "עוד לילה בלי שני הג'ינג'ים" – נוצרה קהילה חמה של נשים שסופרות את הלילות בלעדיו. וכיוון שאריאל וכפיר הופיעו בפוסטים נוספים קיבלתי טלפון מבחור שהזדהה כקרוב רחוק, ידיד המשפחה. "תפסיקי לכתוב עליהם, אסור להם להיות מיוחדים", הוא ביקש. "ההם, יימח שמם, יודעים הכל. הפרסום והאהבה עלולים לשחק לרעתם. אולי סינוואר ישמור אותם לסוף, לנאגלה האחרונה, כדי לסחוט מאיתנו את כל המיץ".
עכשיו, כשאני משחזרת את השיחה עם ידיד המשפחה, האופטימיות שלו מפתיעה אותו. הוא היה בטוח שסינוואר ישמור על שני העוללים המתוקים האלה בצמר גפן מפני שהם קלף המיקוח הכי חזק שלו. בלשון הגשש, הם "הכי עדיפויים".
לכן אני מסרבת להאמין להודעת חמאס על מותם של ארבעת הביבסים. זה תרגיל, סינוואר שוב מסובב אותנו על האצבע הקטנה. דווקא מפני שהוא יודע שכל המדינה מחכה לאריאל וכפיר, בא לו להתעלל בנו עוד קצת. להדק את החבל סביב הצוואר שלנו עד שניחנק על אמת, לא כמטפורה, ואז לתת עוד משיכה בחבל. לעשות בנו וידוא הריגה.
כל עוד אין אינדיקציה אחרת, איזה ביטוי יפה הולידה המלחמה, בני משפחת ביבס נחטפו חיים ויחזרו הביתה חיים. ברור שזה יקרה. בנטפליקס כבר עובדים על התסריט. מעניין מי תשחק את שירי.