הנרי קיסינג'ר, שהלך אתמול לפנות בוקר לעולמו בגיל 100, היה ללא ספק אחד הדיפלומטים המשפיעים בהיסטוריה של ארה"ב והעולם – ובאותה מידה גם השנויים במחלוקת שבהם. למרות שלא עסק בתפקיד דיפלומטי רשמי ב־40 השנים האחרונות, המורשת שלו, נערצת ושנואה במקביל, מהדהדת עד היום מסין, דרך רוסיה ועד המזרח התיכון.
קיסינג'ר, היהודי הראשון בתפקיד שר החוץ של ארה"ב, היה הגורם העיקרי בפתיחת היחסים בין אמריקה לסין, ניהל את המשא ומתן על יציאתה מווייטנאם ועיצב מחדש את יחסי הכוחות מול ברית־המועצות בשיא המלחמה הקרה. הוא ייעץ ל־12 נשיאים, באופן רשמי ולא רשמי, מג'ון קנדי ועד ג'ו ביידן, ושינה כל מערכת יחסים גלובלית שבה נגע.
להיסטוריה יהיה הרבה מאוד מה להגיד על האיש שחי 13 שנה יותר מהעיתונאי שהכין את ההספד שלו עבור "הניו יורק טיימס", אבל גבוה בצד החיובי תעמוד הדרך שבה הביא לסיומה המהיר של מלחמת יום כיפור. אחרי שדחה לפני המלחמה גישושים מצד נשיא מצרים סאדאת, היה קיסינג'ר אחראי להסכמי הפסקת האש, שהובילו מאוחר יותר להסכם השלום בין ישראל למצרים, וגם שמרו על הגבול עם סוריה ברמת הגולן שקט יחסית לאורך עשרות שנים.
קיסינג'ר נותר דעתן בנושאי המזרח התיכון כמעט עד יומו האחרון. כמה ימים אחרי התקפת 7 באוקטובר אמר כי הפגנות התמיכה בחמאס ברחובות ברלין מוכיחות ש"זו הייתה טעות חמורה של גרמניה להכניס פנימה כל כך הרבה אנשים בעלי תרבות ודת ומושגים שונים לחלוטין".
קיסינג'ר נולד בגרמניה ב־1923. אחרי שאביו, לואיס, איבד את משרתו ב־1935, הבינה אמו, פאולה, לאן נושבות הרוחות. בתום מאמצים של שלוש שנים קיבלה המשפחה אישור לעזוב ב־1938, רגע לפני תחילת המלחמה. הנער היינץ אלפרד היה בן 15 כשהגיע לניו־יורק. 13 מקרובי משפחתו שנותרו מאחור הושמדו בתאי הגזים. הטראומה עיצבה את השקפת עולמו, וכמי שראה את גרמניה הנאורה נופלת לידי הנאצים, הפך ציני במיוחד כלפי כל מה שהוא לא אינטרסים אמריקאיים. התוצאה הייתה מדינאי מתוחכם וערמומי, אבל גם כזה שאין לו בעיה לחצות גבולות מוסריים.
ב־1973 זכה קיסינג'ר בפרס נובל לשלום על חלקו בסיום מלחמת וייטנאם, שנחשב עד היום לאחד השנויים ביותר במחלוקת. רק שלוש שנים קודם לכן הוא אישר, בתפקידו כיועץ לביטחון לאומי של הנשיא ניקסון, הפצצה מסיבית של קמבודיה, שהייתה מדינה ניטראלית. ניקסון קיווה לפגוע בלוחמים פרו־קומוניסטיים, אבל ההפצצה חסרת ההבחנה הרגה כחצי מיליון קמבודים.
קיסינג'ר גיבה ארגוני פרוקסי של ארה"ב בפקיסטן שביצעו טבח עם בבנגלדש, ואישר עם הנשיא פורד פלישה של צבא אינדונזיה הפרו־אמריקאי למזרח טימור. הוא גם מואשם בארגנטינה כמי שתמך בחונטה שרצחה רבבות מתנגדים, ואף עודד אותה להמשיך ב"מאבק בטרור". גם כשסיים את תפקידו כמזכיר המדינה, הוא חתר תחת ממשל קרטר שניסה לעצור את הרציחות, ואף הופיע במונדיאל 1978 בארגנטינה כאקט תמיכה. יש היסטוריונים המגדירים את קיסינג'ר "פושע מלחמה", בניגוד לכבוד שזכה לו במסדרונות הפוליטיים בוושינגטון עד יומו האחרון.
