צהרי שבת חורפית, 55 ימים לאחר פרוץ המלחמה ודחיית ליגה העל, מצב הרוח ממש לא ברור. אין חשק פינת למי אכפת. עוד חצי שעה משחק הפתיחה לליגה של מדינה במלחמה על הבית ובמורד הגרון מחליקה מועקה. רגע לפני המשחק מתחילות להגיע התמונות מבלומפילד עם שמותיהם של אוהדי הפועל ת"א שנרצחו, והן מונחות על הכיסאות הריקים. ואז מגיעה המחווה המרגשת של שמות היישובים שנטבחו על חולצות השחקנים. הצמרמורת עולה.
בכל מה שקשור ברגש ובמחוות, הפועל ת"א לוקחת אליפות. ודן איינבינדר, או נכון לאתמול “דן בארי”, היה מניף את הצלחת. אני בטוח ששדר המשחק החביב רצה להכריז "שער אדיר של כפר עזה", אבל עדיין אנחנו התכנסנו כאן כדי לשחק כדורגל, ובזה, כרגיל, האדומים מתקשים.
לדוגמה, עומרי אלטמן את הישאם לאיוס הצליחו ליצר את המצב הראשון לגול בדקה ה־44. לא נתעכב במשחק המילים הצפוי עם שמו של המאמן החדש בורחה למה, רק נגיד שהקבוצה כבויה ועייפה. משחק איטי וחסר רעיונות.
ומה הסיפור עם חוסה רודריגס? לא תורם כלום כבלם וחסר בקישור, זה כאילו הפועל ת"א בוחרת לשחק עם פחות שחקן. ואם זה לא מספיק, אז הגנת הפועל ת"א מחליטה לעזור להפועל חיפה לכבוש.
תומר יוספי, כובש שער הניצחון, מציג את תמונתו של האוהד גילעד רוזנבליט ז”ל, שנהרג בקרב בעזה והיה הקמע של הקבוצה. במחוות המצמררות התוצאה היא 1:1, בכדורגל הפועל חיפה מובילה. אגב, מילה טובה על אנושיות מגיעה לשופט על ההחלטה לא להוציא צהוב ליוספי.
במחצית השנייה הפועל חיפה נתנה תצוגת רוני לוי טיפוסית, שער אחד ולכו תרדפו אחרי הקבוצה הקשוחה שלו. אבל חברים, מה עם ניצול המצבים? אם אני שובל גוזלן, אני לא מדבר עם החברים שלי שבוע. ארבעה פסים לבד מול השוער והוא מלך השערים של הליגה.
לסיכום, הפועל ת"א ריגשה, הפועל חיפה ניצחה. "סופה" היה חלש, "כרם שלום" לא הורגש, הצטיין בשורות האדומים "ניר יצחק". לצערי זו לא בדיחה, זו המציאות העצובה.
בכל מה שקשור במחוות מרגשות, הפועל ת"א לוקחת אליפות בהליכה ודן איינבינדר, או נכון לאתמול "דן בארי", היה מניף את הצלחת. אבל אנחנו עדיין התכנסנו כאן כדי לשחק כדורגל, ובזה, כרגיל, האדומים מתקשים
