נפילתו של גיבור ישראל, אל"מ אסף חממי, מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה, הותרה לפרסום אתמול, ביום הולדתו ה־41. אשתו ספיר ושלושת ילדיו הקטנים ארבל, אלון ואלה, לצד הוריו וקרובי משפחה, ביקשו לציין קודם את יום הולדתו יחד ורק אז להודיע לציבור על האובדן הנורא. למרות שגופתו ברשות חמאס, מחר הם ילוו אותו בדרכו האחרונה בבית העלמין בקריית שאול, שם ייקבר כמו דוד שלו, איתן חממי ז"ל, לוחם בגולני שנפל במהלך תרגיל צבאי, ואחיה של סבתו, יאיר צברי ז"ל, שנפל במהלך שירותו.
1 צפייה בגלריה
(לחמו כתף אל כתף ונפלו באותו הקרב. אל"מ אסף חממי ז"ל (מימין) לצד הקשר סמ"ר תומר יעקב אחימס ז"ל | צילום: באדיבות המשפחה)
שלושה דורות, שלוש בשורות איוב. שושנה חממי איבדה אח, בן וכעת את אסף, הנכד האהוב.
ההחלטה לקבוע את מותו וכן לקיים לוויה התקבלה לאור ממצאים שאותרו, מידע מהימן שהתקבל ובאישור הרב הצבאי הראשי. קשה להפריז בחשיבות ההחלטות הללו מבחינה אנושית והלכתית, והן מלמדות על הדילמות האדירות שהמלחמה מזמנת.
את דרכו בצה”ל החל חממי בגבעתי, התקדם בשרשרת הפיקוד ובמאי בשנה שעברה מונה למפקד החטיבה הדרומית בעזה, הנחשבת לקשה ולמאתגרת ביותר. בכניסתו לתפקיד הצהיר "נמשיך להגן על התושבים בגזרה ולהכין את החטיבה למלחמה". וזו לא הייתה רק הצהרה.
בשמחת תורה, שהיה גם חג אהוב עליו, הוא שהה בבסיס עם בנו אלון. בשעה 6:29 אסף חממי נשק לראשו של בנו בן השש, העביר אותו לאחת מקצינות החטיבה והיה הראשון שיצא מהבסיס להילחם במחבלי חמאס. כשהטילים שורקים מעליו הוא קלט היטב את גודל האירוע, והכריז בקשר של אוגדת עזה: "כאן קודקוד, מכריז מלחמה".
חממי היה מהראשונים לזנק לקרב יחד עם חייליו והיה גם היה מהראשונים ליפול בקרב על קיבוץ נירים, קרב שבזכותו רבים מתושביו חבים לו את חייהם. חממי ושני חייליו בחפ"ק, הקשר תומר אחימס והנהג קירל בורדסקי, נתקלו במחבלים, נלחמו בהם בגבורה וחיסלו רבים. חמישה מתושבי הקיבוץ נהרגו ועוד חמישה נחטפו.
אל"מ חממי פתח את שער הקיבוץ בעזרת הקוד שברשותו וניהל לחימה מול מחבלי הנוח'בה עד שנפצע קשה מירי המחבלים. אחימס הקשר וקיריל הנהג הגיעו למיגונית והמשיכו לנהל קרב מול המחבלים. אחימס עוד ניסה להניח חוסם עורקים על אסף ולכתוב תחת אש, בהתאם לנוהל המוכר: "ח.ע. 6:49", כלומר השעה שבה החוסם הונח. בין 7:01 ל־7:05 נשמע אחימס בקשר: "קודקוד נפגע, דורש פינוי במידי". הפינוי לא הגיע, והקשר והנהג נפגעו אף הם בהמשך הקרב.
בדיעבד, התברר שמחבלי חמאס חיפשו את חממי באופן אישי בחדירה לאוגדת עזה. מאות מחבלים נתפסו עם תמונתו ודרישה לאתר את הקצין הבכיר. אולם חממי כבר היה עמוק בקרב בזמן זה, כיאה לקצין שהיה מחובר לאנשי העוטף ולא מש מהאוגדה, שהיה יוצא ראשון בבוקר לסיור על הגדר והולך לישון אחרון אחרי חייליו. לבסוף חממי נפל בעת מילוי תפקידו וייעודו: להציל את תושבי העוטף.
חממי הכיר כל קוץ, עלה ושביל בגזרה, והיה ידוע בכך ששום פרט לא נעלם מעיניו. לא מזמן פגשתי בבית החולים בילינסון את מפקד יחידת הסיור הבדואי, סא"ל גיא מדר, שנפצע במלחמה. הוא סיפר כיצד חממי הקפדן הטריף אותו ואת הגדוד שכפוף לחטיבה והזהיר מפשיטות של חמאס. "הוא שיגע אותנו כאילו כל רגע חמאס מתכנן לחדור לעוטף", סיפר.
רבות יסופר על אל"מ אסף חממי ועל פרסי ההצטיינות האישיים שקיבל ושקיבלו היחידות תחת פיקודו. בצניעות שאפיינה אותו מעולם לא התרברב או אפילו סיפר עליהם. למעשה, חממי היה מוריד את המדים כאשר הגיע לבתיהם של חייליו, כדי שיוכל לדבר עם הוריהם בגובה העיניים ולא כקצין בכיר. המשפט שהכי מזוהה איתו היה "זה לא קשה", התגובה הקבועה שלו לכל משימה שהוטלה עליו. רס"ן (מיל') אלי זילברמן, שהיה מ"פ אצל חממי בגדוד צבר, מספר: "הלוחם הכי טוב שהכרתי. הוא הצליח לגעת בכולם, היה מצלצל לאשתי כל שבת ואומר לה שבת שלום ושואל אם חסר משהו. איש של אנשים, עם הלב הכי גדול. אבידה ענקית".
בקרוב היה אמור לסיים את תפקידו ולצאת ללימודים בחו"ל. חלומו היה להיות מנהל בית ספר, אבל מפקדיו הצליחו להשאיר אותו בשירות עם הבטחה עתידית להיות מפקד חטיבת גבעתי או לפקד על חטיבת הקומנדו, המקומות שבהם צמח ופרח וגם גידל לוחמים שנושאים את מורשתו ברחובות עזה.
חממי הוא אחד משלושה אלופי משנה שנפלו בקרבות מאז פרוץ המלחמה, והם הקצינים הבכירים ביותר שנהרגו בה. השניים האחרים הם מפקד היחידה הרב מימדית, אל”מ רועי לוי ז”ל ומפקד חטיבת הנח”ל, אל”מ יהונתן שטיינברג ז”ל.
נפילתם מלמדת על אופיו המרשים ומעורר ההשראה של דור העתיד של מפקדי השדה, שלא היססו לפני שיצאו להגן על הבית ולא האמינו בפיקוד מאחורי מסכי לד משוכללים. הם נקראו, הם נענו ומתו מות גיבורים. יהי זכרם ברוך.
