מהבוקר עד הלילה, במקומות מאולתרים שהם מצאו, רעש מכונות התפירה לא מפסיק. עוד כיס לאפוד, עוד פאוץ', כיס למחסנית או נרתיק לרימון – והכל לפי מידה של הלוחם. כך, מאז שהחלה המלחמה, מאות תופרים, לוקחים חלק במאמץ הלאומי כדי לסייע ללוחמים.
כל זה התחיל כשלוחמים ואנשי מילואים קיבלו ציוד חדש, אמנם יקר ואיכותי, אבל כזה שלא מותאם להם או לאמצעי הלחימה של צה"ל. הם חיפשו עזרה ומצאו. "כשפנו אליי ואל מעצבים שאני מכירה, הבנו שחייבים לעזור להם, אחרת אין טעם בכל הציוד. הבנו שחייבים לפתוח ממש מערך לאומי אזרחי לתפירה", מספרת נועם גוטמן (24) שהחלה כתופרת מתנדבת וכעת כבר מגוייסת למילואים באוגדה 98. לדבריה, עיקר הביקוש הגיע מצד מילואימניקים שקיבלו ציוד חדש שלא היה מותאם עבורם: "למשל באפודים היו חסרים כיסים למחסניות, או לרימונים. כל מיני בעיות שיפצור קטנות ומשמעותיות ללוחמים". בניסיון לספק מענה לביקוש, הוקמו קבוצות וואצאפ שקיבצו מתנדבים – רובם שירתו בעבר כתופרים ביחידות מיוחדות, וכולם בוגרי מוסדות אקדמים לעיצוב. "התחלנו להקים מתפרות בכל מיני מקומות בארץ", מספרת גוטמן, "הגענו למצב שהפעלנו 17 מתפרות ובשיא שלנו היינו 700 תופרים". כשבצה"ל הבינו את הצורך העז, חלק מהתופרות והתופרים גויסו בצו 8 למילואים וכעת הם צמודים ליחידות ודואגים לציוד. "למרות שיש כאלו שגויסו, הרוב עדיין מתנדבים. הם עזבו מקומות עבודה ואת המשפחות ומתייצבים במתפרות כל יום", הוסיפה גוטמן.
