אחרי כמעט חודשיים של שתיקה, התעלמות, ספקנות וחוסר רצון לגעת בנושא המטלטל, ועל רקע הקמפיין האינטנסיבי של ארגוני הנשים בישראל כנגד האו"ם - מתחיל אט־אט להיפרם בעיתונות המערבית קשר השתיקה והטשטוש סביב הסוגיה הנפיצה ביותר הקשורה לטבח 7 באוקטובר ולמלחמה הנוכחית: עדויות לאונס, התעללות ופשעים מיניים המוניים של חמאס בקורבנות הטבח ב"שבת השחורה".
שורה של כלי תקשורת רציניים במערב החלו להתמקד בפרשה הזו ספציפית, ואמש פורסם בבריטניה באחד מהחשובים בעיתוני הממלכה - "הסאנדיי טיימס" - תחקיר שהפך לכותרת הראשית שלו. "ראיתי את חמאס אונס נשים לפני שהוא הורג אותן, מספר ניצול הטבח". הכותרת הפנימית של הכתבה - גרפית עוד יותר: "בהתחלה לוחמי חמאס אנסו אותה. אחר כך הם ירו לה בראש".
הכתבה, שעליה חתומה הכתבת הבכירה של חדשות החוץ של העיתון כריסטינה לאמב, מבוססת בעיקרה על עדות מטלטלת של יוני סעדון, 39, ניצול הטבח בנובה, ובה תיאור מהפך קרביים על מה שראה כשהסתתר באזור הבמה והעמיד פני מת. הכתבת ראיינה אותו במרכז שבו נמצאים כמה מניצולי הטבח. היא מראיינת כמו כן בין היתר את נצ"מ שלי הרוש, המובילה את החקירה מטעם משטרת ישראל ולהב 433, ואת ד”ר כוכב אלקיים לוי, מומחית במשפט בינלאומי המובילה חקירה אזרחית של פשעי חמאס נגד נשים וילדים ומנסה להעלות אותם לתודעה עולמית, וכן בכיר בזק"א, חיים אוטמזגין. לבסוף, הכתבה גם עוסקת בהדחקה ובשתיקה המבישה של ארגוני או"ם לענייני נשים - ובטענות המופרכות של גורמים פרו-פלסטיניים כי אין־ספור העדויות הן חלק מ"פרופגנדה ישראלית".
מרבית הפרטים מוכרים לציבור הישראלי, גם אם מתקבלת כאן עדות נדירה בציטוט ישיר של ניצול לגבי פשעים שבהם חזה בעצמו, אך מה שמעניין במיוחד בכתבה הזו הוא שהיא מהווה חלק מסדרת פרסומים - גם אם ספורים - בכלי תקשורת מרכזיים ומוערכים שמנסים לפזר את הערפל סביב הסוגיה הכאובה וה"בעייתית" במידה רבה להסברה הישראלית. ראשון "לשבור" את השתיקה העולמית סביב הנושא הנורא הוא אולי בכיר מגישי ועיתונאי רשת CNN, ג'ייק טאפר, שלפני כשבועיים פירסם מישראל דיווח מיוחד על התעללויות בקורבנות נשים במהלך הטבח, וכלל גם הוא עדות (אם כי בעילום שם) של פרמדיק שראה את המראות בנובה ושורה של עדויות שהתקבלו במשטרת ישראל. כתבת "די ולט" הגרמני פנתה בימים האחרונים לחמאס בבקשה לתגובה על תחקיר מקיף שהעיתון החשוב עושה סביב הסוגיה.
לאחר שחרור החטופים הרבים בשבוע שעבר, הפניית הזרקור סביב הסוגיה הקשה והבעייתית של האונס הפכה מבחינות רבות לזרקור החדש של רבים מכלי התקשורת במערב שעדיין מסקרים את זוועות 7 באוקטובר בישראל ולא רק את הקשיים והקורבנות בקרב תושבים פלסטינים בעזה. אך בניגוד לסוגיית הילדים החטופים, שם ישראל וארגונים ישראליים ניהלו מאמץ הסברתי מרשים, ששם בחזית כמובן את משפחות החטופים והפך את הפרצופים והשמות למוכרים בכל העולם - בסוגיית האונס והזוועות המיניות ישראל נמצאת בעמדה בעייתית יותר: באופן טבעי, מצער ומזעזע כשלעצמו - הקורבנות של הזוועות אינן יכולות להעיד או לדבר בשם עצמן. רובן המוחלט נרצחו או נחטפו, ומנגד גם הרשויות בישראל אינן רוצות לבזות את כבוד הקורבנות ולפרסם את מלוא התצלומים והעדויות מהאירועים.
ההסתמכות על עדויות של גורמים בצה"ל, משטרת ישראל ואפילו הרבנות הצבאית או אנשי זק"א מאפשרת לגולשים, עיתונאים ואישים אנטי־ישראלים לטעון כי כלל הטענות על האונס הן "פרופגנדה אנטי־פלסטינית". חמאס כמובן מכחיש את האירועים (על אף מבול התיעודים המזוויעים של מרצחיו מאותו יום, כולל כאלו ממצלמות גוף וכולל כאלו שטרם פורסמו), אך גם אישים מרכזיים בעולם הערבי הנחשבים ל"מתונים", ובהם המלכה הירדנית ראניה והבכירה הפלסטינית חנאן עשראווי, ניסו לצייר מצג שווא כאילו "לא היו כלל מעשי אונס" וכי הכל הוא בגדר "פרופגנדה ישראלית" וכי "אין ראיות על אונס". גם עיתונאים מערביים המזוהים עם השמאל הרדיקלי או הפרו־פלסטיני מרשים לעצמם להכחיש כי האירועים אירעו או לפחות להטיל ספק גדול בהם. כך למשל העיתונאי הבריטי המשפיע אוון ג'ונס מ"הגרדיאן". אוונס צפה ב"סרטון הזוועות" המפורסם של דובר צה"ל ובו תמונה של גופתה של אישה חצי עירומה שבבירור עברה התעללות מינית - אך בראיון טלוויזיוני העלה ספק כי "מדובר בהוכחה חותכת שעברה אונס" (הוא גם העלה ספק כי חמאס רצח ילדים, רק כי הדבר לא נראה בסרטון, וכי הוא ערף ראשים כי "נראית רק כריתת ראש אחת"). על דברים אלה ספג אוונס גינויים מכל עבר בתקשורת הבריטית, וחזר חלקית והבהיר כי לא הכחיש שהאירועים קרו אך "נדרשת חקירה עיתונאית עצמאית בנושא". בפרסום המעיד במידה מסוימת על שינוי מגמה ב"הגרדיאן", שנחשב לעיתון שמאל עם עמדה מסורתית מאוד ביקורתית כלפי ישראל, פורסם טור ביום שישי תחת הכותרת: "אונס הוא אונס, לא משנה מה דעתך על מלחמת ישראל־חמאס", שכתבה גבי הינסליף.
מול מעשי ההכחשה הזוועתיים האלה, התעוררות חלק מהתקשורת העולמית אינה טריוויאלית. היא מגיעה בד בבד עם הקמפיין האפקטיבי מאוד של ארגוני הנשים בישראל כנגד האו"ם, Meetoo unless you're a jew, שהאשים את ארגוני האו"ם בהעלמת עין מכוונת מהסוגיה עד כדי ניסיון להכחישה. כזכור, ביום חמישי חל מפנה כשמזכ"ל האו"ם הפרו־פלסטיני אנטוניו גוטרש "שבר שתיקה" וצייץ לראשונה ציוץ שבו כתב במפורש ש"יש לחקור אלימות מינית מצד חמאס" - מה שהוביל לשורה של הודעות ראשונות ורפות למדי מצד ארגוני או"ם לענייני נשים המכירות באירועים וקוראות להן להיחקר.
על רקע זה, אמש קיבלה ישראל ישראל הכרה עולמית חשובה נוספת לטענות כי אירעו פשעי מלחמה חסרי תקדים ב־7 באוקטובר. התובע הראשי של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג קארים חאן ביקר בסוף השבוע בישראל, והגיע בין השאר למטה משפחות החטופים. בפגישה איתו אמרו לו נציגי המשפחות כי הם מצפים שיפעל להביא את מחבלי חמאס לדין על פשעים נגד האנושות ועל רצח עם. במהלך שהותו בארץ סייר התובע בבארי, בכפר עזה ובאזור המסיבה ברעים. אמש תיאר קאן את פשעי חמאס נגד אזרחים ישראלים ב־7 באוקטובר כ"כאלה הנמנים עם הפשעים הבינלאומיים החמורים ביותר". הוא אמנם לא התמקד בפשעי המיניים ובמעשי האונס ההמוניים - אך ההכרה מגורם בינלאומי בכיר, ויש לציין כי ממוצא מוסלמי, שנעשו ללא ספק פשעי מלחמה כנגד ישראלים וישראליות - חשובה להמשך המאבק המשפטי, הבינלאומי וההסברתי של ישראל - ובעיקר כדי להביא צדק והכרה לקורבנות ולחסל סופית את תרבות השתיקה, השקר וההכחשה של תומכי חמאס.
