יותם מתמודד המון שנים עם בעיות נפשיות לא קלות. הוא מתופף, בעיקר אוהב מטאל. הוא תמיד אומר לי, "אבא, זה המקום לקושי שלנו, לצעקה ולרגש שיצא החוצה". החלום שלו הוא להתפרנס ממוזיקה, כמו אח שלו הגדול. הוא מצא את החבר'ה שהפכו ללהקה שלו, ומשם הוא פרח. הוא מקבל מחמאות מפה ועד הונולולו.
יש לנו קשר מיוחד מאוד, בשנתיים האחרונות הוא גם עובד איתי בגידולי השדה. כשהוא לא בטוב, גם אני לא בטוב ומדוכא, וכשהוא בטוב - אני מבסוט.
ב־7 באוקטובר התחיל אצלנו צבע אדום. יותם כתב לנו בווטסאפ - "כוסאוחתק, לא נגיע להופעה שלנו בתל־אביב היום בגלל החמאסניקים". הוא העלה לאינסטגרם את עצמו מתופף בממ"ד וכתב - "מחבלים בחוץ ואני:"
לקראת עשר הוא כתב שהוא שומע יריות. הוא צילם לנו את חבר שלו רץ בחוץ וצועק "יש מחבלים בקיבוץ!" וכתב שיש פצועים, אולי גם הרוגים. הוא ילד של אמא וכתב לה מאמו, אני מפחד. ב־10:40 הוא סיפר שנכנסו אליו הביתה והוא שומע אותם הופכים את הבית. ההודעה האחרונה שלו הייתה, 'אם אני לא שורד את זה תדעו שאני אוהב אתכם'.
אחר כך הגיעו ימים מורטי עצבים. רק אחרי שמונה ימים הודיעו לנו שיותם חטוף ולא ידענו מה מצבו, אחרי כמה ימים חבר שלו צילם לנו את הממ"ד והוא היה נקי, בלי סימני דם. מזה הבנו שהוא נחטף בריא ושלם. באותו רגע איריס, אמא שלו, החליטה שאנחנו חושבים חיובי, ומאז זאת ההחלטה שלנו כדי לשרוד.
לאחרונה קיבלנו עדכון נוסף שמצבו תקין, ועדיין, ליותם יש דלקת כרונית בעמוד השדרה, הוא מקבל כל חודש זריקה ועכשיו הוא כבר חודשיים בלי. אני רק מקווה שלפחות נותנים לו משהו לכאבים.
החלוקה הזאת לקבוצות חטופים קשה לנו. יותם הוא גם ילד, הילד שלנו, ילד שבתקופות רבות זקוק להורים שלו. ב־8 באוקטובר הוא היה אמור לקבל כלב טיפולי, במקום זה אימצנו את טוד והוא ואנחנו מחכים לו, שיגיע הביתה כמה שיותר מהר.
משפחות חטופים ונעדרים המעוניינות להשתתף בפרויקט: yediot.oct@gmail.com
