למשימת ה"קסאמיאת", זה כינוין של "נערות הקסאם", הזרוע הצבאית של חמאס, נבחרות רק נשותיהם או בנותיהם של לוחמי הארגון בעזה. ראינו שלוש כאלה בטקסי הליווי המבוימים של הנשים והילדים החטופים בדרכם הביתה. מי שנעץ מבט עומק יכול היה לזהות שתי קסאמיות נוספות שהסתתרו בתוך הקהל, למקרה שנוכחותן תידרש מול המצלמות. לא מדברות, ממושמעות, לא יוצאות מהתחום המדויק ששירטטו עבורן.
ה"קסאמיות", חשוב לציין, יקפידו שזהותן המלאה לא תיחשף. גם בעזה לא יודעים מי הן. אין להן שמות או תארים שיגדירו את משימותיהן. משיער הראש ועד הצוואר מונחת, בהקפדה, מטפחת שחורה. רק העיניים והאצבעות הגלויות (בניגוד למוסלמיות הקיצוניות כמו אמינה ארדואן, רעייתו של נשיא טורקיה, שמקפידה להופיע בכפפות ארוכות), הותירו את הצופים משתאים מול התופעה החדשה. לפי העדויות, לפחות אחת מהחטופות הישראליות הוחזקה בביתה של "קסאמית" עד לשחרור. תפקידן נועד בעיקר להשביח את דימויו של ארגון המרצחים.
ב־14 בינואר 2004 יצאה אישה נשואה בת 22, ממחנה זיתון בעזה, כשעל גופה חגורת נפץ. האישה, רים ריאשי, ביצעה פיגוע התאבדות במחסום ארז, שבו נרצחו 4 ישראלים ונפצעו עשרה. ריאשי הייתה הראשונה מ"לוחמות" עז א־דין אלקסאם. היא קיבלה הכשר מיוחד מהמורה הרוחני של הארגון, שייח' אחמד יאסין, להתגייס בנסיבות מיוחדות: ריאשי, לפי מה שפורסם אחרי מותה, ניהלה רומן בתקופת נישואיה. הרומן נחשף, ונותרו לה שתי אפשרויות: או להירצח על ניאוף, או לבצע "פעולה הירואית" נגד ישראל. היא בחרה למות בדרך השנייה. מאז, ה"קסאמיאת" נראו באימוני ירי, הפעלת רימונים, ואפילו השתתפו וצולמו בתמרונים לשיגורי טילים מהרצועה.
בעסקת שחרור החטופים זו הייתה הצגה מוחלטת: מהסבב השני של החזרת החטופים ביצבצה דמותה של לוחמת גבוהה, שהובילה את החטופה הישראלית לרכב הצלב האדום. אי־אפשר היה להתעלם מזוג עיניה (התכולות) ומאצבעות הידיים העדינות. היא ליוותה ברוך מעושה את האסירות שהתחמקו ממגע, דאגה ללטף את הילד הישראלי, וכשהתקרבה למכונית, שתי חטופות ישראליות הפריחו לעברה – בהוראות בימוי שהוכתבו מראש – נשיקה באוויר.
עכשיו הקסאמיאת חוזרות הביתה. יש להן נציגה – אלמנת מחבל חמאס שנהרג מאש צה"ל – בהנהגת הארגון. כתב המינוי שלהן מתמקד, בראש ובראשונה, בעבודות בישול וניקוי, בחינוך הילדים, ובציות מלא, של הרווקות, להוריהן. עשרות צעירות פלסטיניות ברצועה ניסו ללא הצלחה להתקבל לשורות אלקסאם ונתקלו בחומה בצורה. חמאס מתעקש לא להביא "זרות", גם אם מדובר במקומיות, לשורותיו. סוג של פרוטקציה. רק נשים־של או בנות־של לוחמי הארגון זכאיות לעבור את מבחן הקבלה. לכל מתנדבת שמתקבלת יש ארוחות מובטחות ותשלום, גם אם סמלי.
עזתי שאני נמצאת איתו בקשר מספר על אימוני הירי שראה, מחלון ביתו שעדיין לא הופצץ: "הן מגיעות בהתלהבות עצומה, שיערן מכוסה, לבושות מדי חאקי, ממושמעות מאוד. המדריך מציג השלכת רימונים, ומניח את הרימון השלוף בידי כל אחת. בהמשך ייקח אותן למקום פתוח, לתרגיל באש חיה".
זה משחק מורט עצבים לצד הישראלי, ומוקד התעניינות לסקרנים ולתקשורת המקומית, הערבית, והזרה. לצד המצרי של הגבול, ברפיח, לא חולמים ולא מעיזים להביא את הקסאמיות ללוות את החטופים. חמאס יודע בדיוק מה חושבים בצמרת המצרית על הארגון ועל הזרוע הצבאית, וגם על הנשים. מה שחושבים בישראל על הקסאמיות, לא מזיז ולא אכפת בעזה.
