"נריה, ילד יקר ואהוב שלנו, אני לא מאמינה שאתה כבר לא איתנו" – כך ספדה אתמול לרס"מ (מיל') נריה שאער (36) ז"ל אמו, ענת.
מאות בני אדם הגיעו להלווייתו של שאער, לוחם בגדוד 6655 של חטיבת הצנחנים 55, שנערכה בעירו, יבנה. "סליחה שהייתי אמא נודניקית ומציקה, דואגת לעתידך", ספדה האם, "היית ילד עניו, שקט, צנוע, ביישן, אהוב על כולם. אני לא שוכחת כמה דאגת לי כשהייתי בבית חולים. הגעת למיטתי כדי לומר תהילים. היית מחכה עד שאירדם ומכסה אותי בשמיכה. תמיד דאגת לכולם ושמרת על קשר. תהיה מליץ יושר על עם ישראל, ותודה שהיית ילד שלנו 36 שנה".
"הלכת למלחמה הזאת עם רוח לחימה ואומץ רב", ספדה אחותו, הדר שלום, "כששאלתי אותך אם אתה פוחד, אמרת לי שאתה רוצה להיות חלק ממשהו גדול. אני כואבת והמומה איך הלכת ולא תחזור. הלב מסרב להאמין. היית הדוד הנערץ בעיני האחיינים, אהבת אותם כאילו הם ילדיך. תודה שהגנת עלינו בגופך. נתגעגע".
שאער למד בישיבת הדרום, והמשיך לאחר מכן ללמוד בישיבת ההסדר בשדרות. אהרון מירמן, חברו של נריה, סיפר: "אתה בטח היית נבוך שכולם מדברים עליך. כזה היית, צנוע. לא אוהב לעשות מעצמך עניין".
