שלומי הוא גיבור. הוא עבר לא מעט בחיים. הוא אדם חכם מאוד, שנון נורא. הנוכחות שלו מורגשת בכל מקום שהוא נכנס אליו. אי־אפשר להשתעמם איתו. יש לו מלא ידע כללי. רואה מלא דיסקברי וערוץ ההיסטוריה, יש לו יציאות כמו - בואו תראו מי המציא את הקורנפלקס!
הוא למד עיצוב פנים ובדיוק סיים בהצלחה יתרה. הוא היה אמור ללכת להביא את תעודת הגמר שלו ב־10 באוקטובר.
אנחנו נשואים כבר 14 שנה, הכרנו ב־ICQ, והיה לנו ישר קליק. זאת אהבה גדולה.
ב־7 באוקטובר שלומי עבד כסדרן במסיבה ברעים. בסביבות 7:30 הוא התקשר לעדי ואמר שהם בדרך הביתה ושיש חדירת מחבלים. המשפט האחרון שאמר לה היה - 'איזה מזל, הם לא הגיעו אלינו'. כמה דקות אחר כך התעוררתי גם אני, שאלתי אותו מה קורה והוא אמר לי שהכל בסדר. בין לבין ההורים שלו מדברים איתו, הוא עונה קצת וכותב שהכל בסדר. לא דאגנו.
הקשר האחרון שלו היה עם רויטל בסביבות 8:15. שמענו אותו רץ, שאלנו למה הוא מתנשף והוא ענה 'כי אני בורח, נדבר'. בסביבות עשר הוא הפסיק לקבל הודעות. כשהתחילו להופיע הרשימות של האנשים שהגיעו לקיבוצים, עברנו עליהן וכל פעם חשבנו - כתוב שלום או שלו, אולי זה שלומי? כתוב זיו? אולי זה הוא.
הוא לא הופיע באף רשימה.
חמישה ימים היינו בחוסר ידיעה מוחלט. עברנו בבתי חולים, עשינו טלפונים והפעלנו קשרים. מי לא חיפש אותו. ובכל הזמן הזה באמת האמנו שהוא פשוט ייכנס בדלת. ביום שישי בבוקר הגיעה אליי קצינה ואמרה שהוא ככל הנראה חטוף, לא יודעים באיזה מצב. בהתחלה נשברנו ואז החלטנו שיש טיפה של אופטימיות להיאחז בה. ברוך השם שהוא חטוף ולא משהו אחר.
התפקיד שלו פה לא נגמר, יש לו עוד הרבה מה להשיג ומה לעשות. שלומי הוא איש של מילה. אם הוא אמר לרויטל שהוא יחזור אליה, הוא יחזור. אם הוא אומר שהוא יעשה משהו, זה יקרה, גם אם זה ייקח 60 יום. אז אנחנו מחכים שיחזור אלינו".
משפחות חטופים ונעדרים המעוניינות להשתתף בפרויקט: yediot.oct@gmail.com
