הדיווחים מהפגישה של קבינט המלחמה ומשפחות החטופים והחטופות היו מהאירועים הטלוויזיוניים הקשים של החודשיים האחרונים. ייתכן שזה נשמע קצת מוזר ביחס למלחמה שהדבר האחרון שחסר בה הוא תמונות מטלטלות, רגעים מצמררים ומחזות קורעי לב. ובכל זאת, היה אפקט מזעזע דווקא למילים, שעברו כמעט בשידור חי וללא יותר מדי פילטרים מהטלפונים הסלולריים של הכתבים והכתבות לצופים ולצופות.
ירון אברהם, למשל, נראה כאילו הוא עומד להקיא. פיזית, לא כמטפורה. הכתב של חדשות קשת רגיל להיות חלק מטקס "ציטוטים מישיבות סגורות": לפעמים זה חומר רציני כמו כינוס קבינט ביטחוני ולפעמים זה עוד מסמר בארון העליבות שנקרא ישיבות סיעת הליכוד. אבל אתמול בסביבות חמש בערב, שעה שבה ילדים וילדות עוד מסתובבים בסלון שבו הטלוויזיה אולי דלוקה בטעות על שידורי החדשות, נמסרו תיאורים שלא שומעים בשמונה בערב ולפעמים גם לא ב־11 בלילה, בטח לא בלי אזהרת טריגר ברורה.
למעשה, רק בסבב הציטוטים הבא, שהיה נורא לא פחות מקודמו, אברהם נאלץ להסביר שזה עוד החלק שעבר את הסינון שהוא עורך על המקום. על תיאור מזוויע מפי בתו של חטוף אמר: "אני מקווה שזה בסדר שאני מספר את זה". מן הסתם, התקווה של אברהם ש"זה בסדר" נוגעת לפרטיות המשפחה, וניתן לתהות אם זה לא מקרה של "יש ספק - אין ספק": הרי כבר במהדורה של שבע אותו ציטוט הובא שוב, והפעם עם כיתוב באותיות קידוש לבנה על המסך ובלי שהיה צורך לתהות אם "זה בסדר".
אולם השאלה אם "זה בסדר" היא רחבה ועמוקה יותר: האם אינפורמציה מצמיתה, שאין ספק לגבי מידת העניין הציבורי בה, חייבת גם להיות מדווחת ממש בלייב באמצעות עיבוד מינימלי של הודעות טקסט, שכל מה שמפריד ביניהן לקהל הוא שיקול הדעת של ירון אברהם, שבעצמו נראה נסער כפי שכל אדם סביר אמור להיות בסיטואציה כזאת? הרי ממילא את ההקלטות שמרו למהדורות המרכזיות, כולל מסע טיזינג לפני כן.
ובתוך כל זה, היה מרשים לראות ולשמוע את מירב לשם גונן, אמה של רומי בת ה־23, שהשתתפה בפגישה והתראיינה לקרן מרציאנו. דווקא היא, שעוברת 60 יום של גיהינום והסוף לא נראה באופק, יושבת באולפן ומשחזרת באופן בהיר, ממוקד וכל כך אצילי את החוויה הטעונה שהסתיימה לפני שעה קלה. לשם גונן לא התיימרה לפתור את מה שלא באחריותה ומנגד נתנה את ההרגשה שהיא לא נתקלה בקיר אטום לגמרי. אם לראש הממשלה היו ולו מקצת מכישורי האנוש שלה, ועוד במצב שכולו מתח וחרדה, אולי הוא לא היה נזקק לכנס מסיבת עיתונאים שנייה בתוך שלושה ימים.
בקטנה
אתמול ב"ארץ נהדרת" הוצגו חיקויים של אהוד יערי, דנה ויס, ארז טל ואברי גלעד (בתקווה שהאחרון יגיב טוב יותר מהפעם הקודמת שבה הסתלבטו עליו ב"ארץ נהדרת", עכשיו כשהוא חלק מהמשפחה). אפילו את עדי זריפי הזכירו בביצוע הפנטסטי של יניב ביטון לאריה דרעי. ככה זה בקשת: גם כשמבטיחים "הפוגה מהחדשות" זה לא אומר שמפסיקים לקדם את הטאלנטים משם.
