"שמעה ה' צדק הקשיבה רינתי האזינה תפילתי בלא שפתי מרמה מלפניך משפטי יצא" - כך פתח הגאון הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג את דרשתו בראש השנה תש"ז בבורנמות’ בביקורו באירופה למסע הצלה אחר השואה. ימים אחרים, עולם אחר, אבל הזעקה מהדהדת. אותה זעקה.
תעודת ישראל הנשגבה היא להוציא צדק עולמי. כל הרשעים שעמדו להכרית את עם ישראל, כוונתם הייתה להשמיד אומת פלאים זו שכל קיומה בעולם הוא בהשגחה מיוחדת, ולה ניתנה תעודה מיוחדת לכונן את הצדק בעולם. והנה, קולה של אומה זו יוצא ברגע זה אל העולם כולו. יום הדין הוא זה לכל באי תבל. כולם עוברים לפניו כבני מרון. אתם, העמים, מובאים כעת לכס המשפט העליון אחרי החורבן הנורא שעבר על עם ישראל. היהדות המוצאת את ביטויה התמציתי בקריאת שמע, היהדות שהצדק העולמי הוא שורש נשמתה, תובעת מכם את הצדק. היא מזמינה אתכם ליתן דין וחשבון לפני שופט כל הארץ. איך התייחסתם אל אומה זאת, אומת הצדק, בעת צרתה כשהתייפחה לפניכם, בעת שהייתה מפרפרת בין ציפורני החיה? כלום עשיתם את חובתכם?
"האזינה תפילתי בלא שפתי מרמה ומלפניך משפטי יצא". לא מלפני הקברניטים של ארצות אחרות היושבים כיסאות למשפט על גורלם של ישראל וארצו, כי אם מלפניך בורא עולם משפטי יצא.
אנא יראה לפניך צדקנו, עיניך תחזינה מישרים את העוול הנורא הצועק לשמים שנעשה לעמנו הרצוץ, העשוק שבעמים, ואתה תוציא משפט צדק, משפט מישרים, כדבר שנאמר: מזמור שירו לה' שיר חדש, הודיע ה' ישועתו, לעיני הגויים גילה צדקתו. כי בא לשפוט הארץ. ישפוט תבל בצדק ועמים במישרים.
