"הכלל הראשון בשיקום הוא לא לתכנן תוכניות", מסביר לי איתן טסלר, בן 39 מגוש עציון, שלפני חודש פונה מעזה במצב המוגדר אנוש, "אתה מתכנן וההוא למעלה צוחק, ככה זה שיקום, רצוף בעליות, ירידות והרבה הפתעות". הפלוגה של איתן, לוחם בשריון, הייתה הראשונה שפרצה את הגדר ונכנסה לבית־חאנון. ביום הראשון של נובמבר הם קיבלו פקודה להיכנס עם מרכבה סימן 3 בראש הכוחות אל מרכזי השכונות. "זה היה יום יפהפה", מתאר איתן, "שמיים כחולים, ציפורים מצייצות, שקט. נכנסים לבית־חאנון, שזה שכונת רפאים כי כל העזתים כבר ברחו דרומה. פתאום אנחנו מקבלים הודעה מה־D9 שהיה בראש הכוח שהוא מזהה תנועה חשודה של כמה דמויות".
"מיד דילגנו עם הטנק קדימה והתחלנו לסרוק ולהשמיד", ממשיך איתן, "ואז נורה עלינו אר־פי־ג'י שחדר לטנק ויחד איתו המון רסיסים, את כולם אני חטפתי בצד שמאל של הגוף". איתן ספג בשביל כל הצוות שלא נפגע, הוא איבד את ההכרה מיד ורק בזכות תושייה של פרמדיק שהצליח לאבחן שהרסיסים חדרו לריאה ולתת טיפול מתאים ומציל חיים בשטח – איתן שרד. "תכלס התנדבתי לספוג בשביל החבר'ה", הוא אומר וצוחק, "מסתבר בדיעבד שהיה בלגן שלם, פינו אותי תחת אש תופת, סבלתי מדימום פנימי חמור וכולם היו בטוחים שאני הולך למות. אשתי קיבלה את כל החבילה, חיילים דפקו בדלת ואמרו לה בעלך נפצע קשה, היא אספה את חמשת הילדים שלנו ואמרה להם שאבא נפצע והולכים לבקר אותו. היום אני יודע שכל הדרך היא קיללה אותי שחסר לי שאני לא מחכה לה לפחות בשביל להיפרד, אבל הנה אני עוד כאן ומקווה שעוד מעט כבר אשתחרר הביתה. אמרו לי שיש אנשים שעושים מרתונים עם חצי ריאה, אני בונה על זה".
את איתן אני פוגש במחלקה השיקומית בבית החולים שיבא תל השומר שגם נקראת בשם "חוזרים לחיים". עד 7 באוקטובר זו הייתה בכלל מחלקה סיעודית, אבל עם פרוץ המלחמה, כשבית החולים החל להתמלא בחיילים פצועים משדה הקרב, הקשישים פונו למחלקה אחרת. וכך, שוכבים להם מיטה ליד מיטה שריונרים, חיילי חי"ר, הנדסה, יחידות מיוחדות, חיילים בסדיר ולידם מילואימניקים. אפילו חברי כיתות כוננות שנפגעו בשבת הארורה יש פה, כולם מתאוששים ביחד. והמורל? לא תאמינו, בשמיים.
מרדכי שנוולד הוא הרוח החיה במחלקה. מוזיקאי ומתכנת בן 33, במקור מהגולן אבל בשוטף הוא גר במשאית ונודד ממקום למקום. עכשיו הוא גר כאן בשיקום, מתנייד על כיסא גלגלים עם אגן שבור וצלעות מרוסקות, אבל מפוצץ מצב רוח ומלא הומור שחור. "הטנק שלי קיבל נ"ט ואני עף מהטנק, חברים שלי עושים מה שצריך לעשות, יורים על מי שצריך לירות, ואז הם באים אליי ואומרים לי 'אתה זוכר את השם שלך?' יש כזה נוהל שאתה צריך לשמור על אנשים בהכרה". אז את השם שלו מרדכי זכר, אבל הייתה לו בקשה מפתיעה, "אמרתי להם 'עזבו שטויות. מה אתם רוצים?' שאלו 'מה אתה רוצה?' אמרתי 'שוקולד פרה'. כל החזה שלי מלא דם, הם מביאים לי שוקולד פרה, אני מבסוט, והם צוחקים עליי 'איזה נקבה'. האווירה הייתה טובה שם, ועכשיו האווירה באמת טובה פה".
3 צפייה בגלריה
"יש לי המון מזל שאני חי". אהרון ברוס עם מתנדבים שהגיעו להרים את המורל בבית החולים | צילום: דוברות שיבא
מרדכי הגיע לבית החולים במצב קשה, בדרך הוא עוד הספיק לשלוח הודעה להורים שהכל בסדר, "בחזה שלי יש 12 צלעות, נשארו 11 שבורות ואגן מפורק. עכשיו זה שיקום של עוד חודשיים קדימה ואחרי ניתוחים וכאלה, אבל אני בראבק. עוד מעט תהיה לי פיזיותרפיה ויקרעו לי ת'צורה, אבל אני אחלים ומפה ישר למשאית, כשהציפורים ינדדו צפונה אני כבר אהיה שם, אין פה שאלה בכלל".
את אהרון ברוס מלונג איילנד, סמנכ"ל שיווק בחברת ההייטק Hyro, תפסנו בחדר שלו כמה שעות לאחר שיצא מעוד ניתוח. "בצהריים סגרו את הפצע שממנו הכדור של הצלף יצא", הוא מספר כאילו כלום. המלחמה בכלל תפסה אותו בווגאס בכנס של העבודה, "אני מוצא את עצמי באחד המלונות הכי מפוארים בעולם וכל מה שמעניין אותי זה לחזור לארץ לצו 8, איכשהו בסוף הצלחתי לתפוס טיסה ואחרי אימון בצאלים נכנסנו לעזה. אנחנו מגיעים סמוך לבית ספר של אונר"א ואז הסמ"פ שלי עמרי דוד נפגע מירי צלפים, רק מאוחר יותר הבנתי שהוא מת במקום", אהרון שחשב שעמרי עדיין בחיים רץ מיד לחלץ אותו, "אני מגיע אליו ומתחיל לגרור אותו, הוא כבד, יש עליו אפוד ומלא ציוד, רק שאז אני מקבל כדור של צלף ברגל ימין, ומיד אחר כך כדור של קלצ'ניקוב ברגל שמאל". אהרון מבין בשלב הזה שהוא חייב להציל את עצמו ולזחול לכיוון המבנה הקרוב, "מזל שבטירונות הייתי חייל בודד שלא כל כך הבין עברית והמפקדים תיזזו אותו הרבה בזחילות, בסוף זה מה שהציל אותי, אז תודה למפקדים".
3 צפייה בגלריה
"כשהציפורים ינדדו צפונה אני כבר אהיה שם". מרדכי שנוולד, הרוח החיה של המחלקה | צילום: דוברות שיבא
רק לפני שלושה חודשים אהרון התחתן, התחיל את החיים ועכשיו הוא מרותק למיטה בבית חולים, "הכדור שפגע בי ברגל ימין ריסק את כל השוק שלי ואני אצטרך שלושה חודשי שיקום עד שאוכל ללכת כמו שצריך, אבל יש לי המון מזל שאני חי ושאני אחזור ללכת, אני בטוב, עם מורל גבוה, אני בשיקום הכי טוב בעולם ומטפלים בי יפה".
בצד השני של המסדרון מרדכי תופס גיטרה ומתחיל לנגן את "שיר לאהבה", מצטרף אליו עם המפוחית יאיר ויזנר, חבר כיתת כוננות של כרם שלום שנפצע קשה בידיים בקרבות וגם הוא מטופל כאן במחלקה. לא להאמין שהחבר'ה האלה הוגדרו רק לפני מספר שבועות כפצועים קשה או אנוש וחלקם ריחפו בין חיים למוות. והנה, עכשיו הם כאן, חוזרים לחיים.
