סופרת הילדים המוערכת גלילה רון־פדר-עמית התגייסה גם היא למען החטופים בעזה ובהם בני משפחת ביבס, ששבו את לבבות העולם כולו. רון־פדר-עמית הביעה את תמיכתה בדרכה המיוחדת ־ בהקדשת מכתב מרגש לאריאל (4) ולכפיר (עשרה חודשים) הקטנים מגיבורה המיתולוגי, אודי שחר, גיבור סדרת הספרים שלה "ג'ינג'י". מ"ג'ינג'י לג'ינג'ים", היא קראה למכתב.
"שלום אריאל, שלום כפיר", נפתח הטקסט. "אני כותב לכם כי מאז שנחטפתם אני לא מסוגל להפסיק לחשוב עליכם. אני חושב גם על החטופים האחרים, הלא ג'ינג'ים, אבל עליכם, מהתחלה, חשבתי במיוחד, כי כל הג'ינג'ים הם קצת אחים, וכמו שכתוב בשיר: 'על ראש הג'ינג'י בוער הצבע, והצבע שלכם לוהט מאוד־מאוד.
"ואני משתגע מהמחשבות האלה. בגללן אין לי חשק לשום דבר. כשאני קם בבוקר ומרים את התריס של החלון ורואה שמיים, לא חשוב אם הם כחולים או אפורים, מיד אני שואל את עצמי מה אתם רואים, מה אתם רואיםםםםם? אתם רואים חושך? מנורה? פנס? אתם יודעים בכלל שהשמש זרחה והתחיל יום חדש?
"כשאני אוכל ארוחת בוקר, שוב אני חושב עליכם. אני לא מסוגל לאכול חביתה כשאני יודע שאתם רעבים. ושוקו? אמרתי לאמא שלי: ''עד שהג'ינג'ים לא חוזרים הביתה אני שותה רק מים!'...
"אחר כך אני יוצא לבית הספר ובדרך חולף על פני גן הילדים. הנה הגננת. היא עומדת בשער ומברכת את הבאים. אבל איפה הגננת שלך, אריאל? ... היא עדיין מחכה. כבר יותר מחודשיים היא מחכה.
כל יום בשעה ארבע אחרי הצהריים אני נפגש עם ילדי החבורה שלי. בדרך כלל הם מצפים ממני שאמצא או אמציא אויבים אכזריים, כדי שנילחם בהם ותהיה לנו הרפתקה מותחת, מצמררת, מרתקת ומעניינת. אבל מאז שנחטפתם... אוף! מי צריך הרפתקאות מצמררות? הרי בהשוואה למה שקרה לכם הדמיון שלי ממש עלוב. אפילו אם הייתי מתאמץ, לא הייתי יכול לדמיין דבר נורא כל כך.
ולכן קיבלתי החלטה. אני מתפטר! כן. אני מצהיר בזאת: אני, אודי שחר, המכונה ג'ינג'י, מתפטר!!!
אריאל הג'ינג'י היקר, כשתחזור בשלום הביתה, אני מעביר לך את הפיקוד על החבורה שלנו. אחרי כל מה שקרה, אתה הג'ינג'י הכי מפורסם והכי חשוב בעולם. אתה אמנם בן ארבע ואני בן תשע, אבל אני מוכן להדריך אותך ולעמוד לצידך. וכאשר כפיר יגדל, הוא יהיה הסגן שלך. כי אני מצדיע לכם. כי בהשוואה למה שאתם עברתם, כל הג'ינג'ים בעולם קטנים. לא קטנים, זעירים. אפילו דויד המלך הג'ינג'י, שגבר על גולית עם רוגטקה ואבן, היה מפנה לכם את המקום הראשון. שובו בשלום ואז נעביר באופן מסודר את הפיקוד ממני אליך".
רון־פדר-עמית מספרת, כי "את משפחת ביבס לא הכרתי עד השבת הנוראה, 7 לספטמבר, אבל מאז הם איתי כל הזמן. התמונה הקשה של שירי עם שני הילדים שעל ראשיהם בוער הצבע הג'ינג'י, לא עוזבת אותי, וכמו רוב עם ישראל עקבתי אחרי כל מה שהתפרסם אודותיהם. לאחרונה שוחחתי עם בני המשפחה, סבתא פנינה, עפרי אחותו של ירדן ותומר קשת, בן הדוד, ושמעתי מהם עוד ועוד סיפורים שחיזקו אצלי את התחושה שג'ינג'ים הם גזע מיוחד ולכן מתבקש שתהיה ביניהם אחווה''.
עפרי ביבס לוי הוסיפה: "מאז 7 באוקטובר, ובפרט בשבועות האחרונים, אנו עדים להתגייסות ולתמיכה במשפחה שלנו מכל רחבי ישראל. כולם פועלים כדי להזכיר למקבלי ההחלטות שירדן, שירי, אריאל וכפיר עדיין נמצאים בעזה, וצריך לעשות הכל בשביל להחזיר אותם הביתה עכשיו. אנו מודים לגלילה על התמיכה שלה במאבק שלנו להחזרת אהובינו משבי חמאס בעזה. יחד עם כל עם ישראל, אנחנו מחכים לשובם הביתה".
