מפקד סיירת חרוב, סא"ל דוד לוי, שקרוי כשם סבו, שר החוץ לשעבר, לא נפל במלכודת של חמאס: על קירות קו הבתים השלישי בחלק הדרומי של השכונה העוינת, השאירו לו המחבלים סימוני לב אדום וכיתובים, חלקם בעברית, שציירו כביכול חטופים שעברו כאן. בפועל, זה היה בית ממולכד בעשרות מטעני חבלה שממתינים לתנועה הקלה ביותר, כדי להתפוצץ ולהרעיד את האדמה. רס"ן אליאב, קצין האג"ם החטיבתי, מזכיר: "סג'עיה בערבית זה אמיץ, וכאן אנחנו חזקים, אמיצים וחכמים הרבה יותר מהם".
וזו רק אחת מהמלכודות בסג'עיה, השכונה המזרחית של העיר עזה, שנמצאת במרחק ריצה מבתי קיבוץ נחל עוז. המחבלים ניסו לפתות את הלוחמים גם בהשמעת קול של תינוקות בוכים מרמקולים, כדי לארוב להם עם חוליות צליפה ונ"ט.
חטיבת כפיר, הצעירה שבחטיבות החי"ר בצה"ל, רוצה להוכיח כאן שמקומה לצד חטיבות מיתולוגיות כמו גולני, גבעתי והצנחנים. זה היום השלישי שלוחמי החטיבה המנומרת משתתפים, לראשונה מאז הקמתה ב-2005, בתמרון במהלך מלחמה. הם ערניים ודרוכים, אחרי חודש דרמטי שהחל בקרבות הבלימה ב־7 באוקטובר, בקיבוצים רעים ובארי, נמשך בפשיטות על טול כרם וג'נין עם חיסול של 50 מחבלים, ונגמר ברגע היסטורי אחד, בתחילת השבוע, עם כניסה ראשונה כצוות קרב חטיבתי, לעימות חזיתי עם הגדוד החזק ביותר של חמאס – בשכונת סג'עיה.
כ-80 אלף עזתים גרו בשכונה הזו ערב המלחמה, ומפקד הגדוד שלה חוסל בשבת על ידי חיל האוויר. זה לא פירק את הגדוד העיקש, וצה"ל הסתער עליו בלפיתה משלושה כיוונים, ומנע כך בריחה של מאות מחבלים. "אבל הם לא ברחו, בניגוד למחבלים מגדודים אחרים של חמאס", הבהיר קצין בכיר מחטיבת גולני שנלחם בלב השכונה, "למחבלי גדוד סג'עיה יש גאווה של השכונה ואנחנו כאן כדי לגמור אותם".
סגירת המעגל של גולני
שלשום הגעתי בשעת ערב מאוחרת למגנן חטיבת גולני סמוך למחנה הפליטים אל בורייג', והמתנתי שעות להיכנס פנימה לקסבה. "הכניסה בוטלה, תחזור לישראל", התבשרתי למרבה האכזבה, "יש המון המון נ"טים על ציר ההגעה לקסבה, מסוכן מדי. נפצה אותך בהזדמנות".
את הלחימה החטיבתית של גולני, כמו של כפיר, מובילה הסיירת של החטיבה. מטחי האר־פי־ג'י הם קצרי טווח מהסמטאות, 30-20 מטרים, לעיתים פחות מזה, היישר לנגמ"שי הנמ"ר ולטנקי המרכבה. "חלק מהחוליות מונות 8-4 מחבלים, באות ומזדנבות מבתי ספר, בית עלמין ומסגדים", מוסיף הקצין מהחטיבה החומה, "רק בשלושת הימים האחרונים חיסלנו 130 מחבלים ואיבדנו חמישה לוחמים. בוודאי שיש לנו חשבון פתוח עם השכונה הזו".
הקצין מתכוון כמובן לטראומת הנגמ"ש בצוק איתן, שבו נפלו שבעה לוחמים וגופתו של הלוחם אורון שאול ז"ל נחטפה לרצועה. החוב הוכפל ב־7 באוקטובר, בו איבדה החטיבה בעוטף כ־70 לוחמים. "כולנו זוכרים מה היה, וגם חמאס שהקים פה אנדרטה לזכר המחבלים שלו שהרגנו בצוק איתן. נגיע גם לאנדרטה ונוריד אותה. ברור שיש פה סגירת מעגל".
חזרה ללוחמי כפיר, בחלק הדרומי של השכונה העוינת. אנחנו נכנסים באור יום, מכיוון קיבוץ בארי, ועוצרים לרגע בנקודה טראומטית: הפרצה הרחבה בגדר הגבוהה והאימתנית שישראל הקימה – כאן קרע לגזרים דחפור חמאס את רשתות הפלדה והברזל ואיפשר למאות מחבלים, מתוך אלפים, לפלוש לקיבוצים הסמוכים. בצד חונה נגמ"ש פומה מיושן של ההנדסה הקרבית: לפני חצי יממה הוא ספג טילי נ"ט. לוחמי המילואים שבתוכו הספיקו לברוח. בחלוף דקות אנו מגיעים לבית המח"ט, בו אל"מ יניב בארוט, שמפקד על החטיבה המנומרת מזה ארבעה חודשים, מראה לנו באיזה קלות המרחב הישראלי נצפה מהשכונה העזתית: אנטנת מוצב פגה, בתי הקיבוצים ואפילו חלק מאופקים, נשלטים מכאן בתצפית, וגם באש.
"בבארי ראיתי שורדת שואה בת 84 עם מספר מקועקע על היד, לא בין החיים. בחלוף יומיים משומקום הגיחה מתוך ההריסות, על קלנועית, קשישה קיבוצניקית אחרת. זה היה מדהים", נזכר אל"מ בארוט. סגנו, סא"ל גיא בסון: "לא חלמתי שאכניס טנק ליישוב וגם די־9 כדי להחריב בתים בהם התבצרו מחבלים. הרגשתי כאילו אני מחלץ יהודים מהגטו".
חמישה טילי גיל ביום
צוות הקרב של כפיר כולל גם את גדוד דוכיפת שנע במקביל לסיירת חרוב, בצמוד לטנקי מרכבה סימן 4, בלי מעיל רוח, של גדוד שריון במילואים מחטיבה 4. הם מקלפים באש עוצמתית שורת בתים אחר שורת בתים, ברחובות הצפופים של סג'עיה. בכל בית חמישי יש מצלמות אבטחה נסתרות שהשאירו המחבלים, בכל בית שלישי, פיר מנהרה, שחלקה מסתיימת כמנהרות התקרבות לגדר הגבול. בשמים, כלהקת עורבים, נעים שישה מל"טים מסוגים שונים. בקשה ממפקד הסיירת או מהמח"ט, והמל"טים זמינים לציד מחבלים. עד כה חיסלו לוחמי החטיבה כ-70 מחבלים בשלושת הימים הראשונים בלבד של תמרון.
בעמדת הצלפים המוסווית אני פוגש לוחמים שמצוידים בכוונות החדישות ביותר של צה"ל, ובעמדת טיל הגיל הלוחמים כבר תקפו מחבלים ביום ובלילה. "ביום אחד שיגרנו כבר חמישה טילי גיל על חוליות מחבלים, ולא חסרות לנו הקצאות", אומר לי מפקד הצוות, בזמן שחייליו מחממים מעל גזיה בוערת קופסת שימורים עם טונה ותירס.
אל"מ בארוט, שיודע כמה חשוב ללוחמים כאן להוכיח שחטיבת כפיר ראויה להזדמנות הזו, לא מהסס לשגר אותנו לקו הלחימה הראשון, תחת אש, עם חוד החנית שלו - מפקד סיירת חרוב סא"ל דוד לוי. "תיזהר מהמטען, עכשיו חשפנו אותו עם השופל", הוא מצביע על רגבי האדמה ספוגת הגשמים, ובה מטען כלימגור בצורת קונוס. הצרורות הולכים ומתקרבים, ואז נחשף לפנינו בבית נמוך קומה מפה צבאית של שכונת סג'עיה ושל הקיבוצים שמולה: באמצעותה תכננו מחבלי הנוח'בה את הפלישה הגדולה, שפתחה את המלחמה.
