תשובותיהן המתחמקות והמחליאות של נשיאות שלוש אוניברסיטאות אמריקאיות מובילות בשימוע בקונגרס בוושינגטון בשבוע שעבר לשאלה אם קריאה לרצח העם היהודי נוגדת את נורמות ההתנהגות של מוסדותיהן האקדמיים – לא נאמרו בחלל ריק. הן חשפו לא רק שפל מוסרי; באקדמיה האמריקאית מתפשטות ומתגברות שתי תופעות אנטישמיות בזויות במיוחד. כוונתי ל"גטו הספסלים" ול"נומרוס קלאוזוס" (Numerus Clausus מלטינית: "מספר סגור"). שתיהן פרחו במזרח אירופה – אך לא רק בה – בשנות ה־20 וה־30 של המאה ה־20, ובמיוחד בפולין שבה הגיעו היהודים לעשירית מכלל האוכלוסייה.
"גטו ספסלים" משמעו הקצאה מראש של מקומות ישיבה מסומנים לסטודנטים יהודים (ספסלי הגטו), מקובצים יחדיו בצד אחד של אולמי הרצאות וחדרי שיעורים. נשיאים ורקטורים של המוסדות האקדמיים המכובדים ביותר בפולין של אז הסכימו לדרישה להפריד בין לומדים יהודים ללא יהודים והרחיקו לכת עד כדי החתמת פנקסי הסטודנטים בהוראה "ישיבה בצד שמאלי של האולם". נמצאו כמובן מרצים ומדענים אמיצים שסירבו ללמד בתנאים של "גטו ספסלים"; מחאתם לא שינתה את מדיניות האוניברסיטאות ולבטח לא את התנהגותם של המוני הסטודנטים האנטישמיים. סטודנט לא־יהודי, בדרך כלל סוציאליסט, שהעז להפר את ההפרדה והצטרף לספסלים "יהודים" הושפל והוכה, לעיתים עד כדי פציעה קשה.
גטו ספסלים רשמי לא קיים היום באף מוסד אקדמי בארצות־הברית; גטו ספסלים לא רשמי נהיה מאז 7 באוקטובר לתופעה שכיחה מאוד. סטודנטים יהודים יושבים מקובצים ביחד, תומכים זה בזה, מחזקים זה את זה. מסיטים את מבטם הצידה כדי לא לראות מדבקות "אנטי־ציוניות" - אנטישמיות בלשון פשוטה - על הסווצ'רים והמחשבים הניידים של מי שנחשבו רק תמול שלשום לעמיתים לספסל הלימודים. חומה של חשדנות ואיבה מפרידה בין שתי הקבוצות. הפיצול והניכור מאפיינים גם את סגלי המרצים; השיח האקדמי החופשי גווע והשסע מעמיק.
שיטת נומרוס קלאוזוס בקבלת סטודנטים יהודים למוסדות להשכלה גבוהה הגבילה את שיעורם בקרב הלומדים במוסד אקדמי, עם דגש על חוגים מבוקשים במיוחד, לשיעורם באוכלוסיית המדינה. במקרה של פולין, שיטת נומרוס קלאוזוס התירה לקבל יהודים ללימודי הנדסה, רפואה, משפט ועוד רק עד כעשירית מכלל ציבור הסטודנטים. הסינון נעשה על בסיס גזעני לא מוסווה, אף שלא עוגן בחקיקה. הנוהג של ספירת סטודנטים יהודים מול לא יהודים התבסס בעת ההיא באוניברסיטאות בצרפת, בלגיה, רומניה, הונגריה ומדיניות אירופה נוספות.
עד מחצית המאה ה־20 אפליית יהודים הייתה נפוצה גם במוסדות אקדמיים יוקרתיים בארצות־הברית. בשנים האחרונות מתגלה בהם נומרוס קלאוזוס מזן חדש, המתבטא במתן זכות קדימה ברישום לאוניברסיטאות לסטודנטים מקבוצות מיעוט אתניות וחברתיות מועדפות, ובלבד שאינם יהודים. ואכן, שיעור היהודים מקרב הלומדים בהן ירד בתלילות במרוצת העשור שחלף. מדיניות הגיוון והקידום לפי צבע עור ושיוך עדתי־דתי ולא לפי כישורים משתקפת גם בהרכב המרצים והפרופסורים, במיוחד בפקולטות למדעי הרוח ואמנויות (בהדרגה גם במדעים מדויקים ובטכנולוגיה). נמוכים מאוד הם סיכויו של פילוסוף או סוציולוג "יהודי בעל רקע ציוני" לקבל קביעות באחת האוניברסיטאות שנשיאותיהן הופיעו לשימוע בפני הקונגרס. ובניגוד לאירופה בין שתי מלחמות העולם, שבה אפליית היהודים באוניברסיטאות הייתה נחלתו הגלויה של הפשיזם, כיום באמריקה היא משותפת לשמאל ולימין הקיצוניים, היוצרים יחדיו חזית אנטי־יהודית (הם מכנים אותה "אנטי־ציונית") אדומה־חומה.
"נומרוס קלאוזוס" ו"גטו ספסלים" הרסו את ההשכלה הגבוהה בפולין של אז. צעירים מבריקים וחכמים - יהודים ולא־יהודים - נטשו את האוניברסיטאות שלה לטובת לימודי חוץ ומלאי ההון האקדמי בה דולל ונשחק. אם האקדמיה האמריקאית לא תתרפא במהירות מ"המחלה הממארת של שנאת היהודים", כדברי פרופ' לארי סאמרס, בעבר נשיא אוניברסיטת הרווארד, גורל הלימודים הגבוהים בה עלול להיות דומה. זו התרעה ברורה מההיסטוריה, על אף כל השוני.
