באלה הימים, וכולנו שקועים במלחמה, מצאתי את עצמי חוזר אל פרשה מ־6 במאי 1947 - דרך הספר החדש "תעלומה שהמשפט לא פתר: החטיפה והרצח של אלכסנדר רובוביץ" (הוצאת מכון ז'בוטינסקי) מאת שופט בית המשפט המחוזי בחיפה בדימוס משה רביד, בן משפחתו של רובוביץ ששקע במחקר עם צאתו לגמלאות לפני כ־14 שנה.
בתאריך האמור יצא אלכסנדר בן ה־16 וחצי, חבר בלח"י, מביתו בירושלים, סיפר לבני משפחתו כי פניו מכוונות לחבר כדי לקחת חומר עזר לקראת בחינה. אך תחת להגיע אל החבר בא אל מקום מפגש קיבוצי של חלוקת כרוזים מטעם ארגונו. בהמשך צעד ברחוב שאינו ראשי, נשא דלי וחבילת כרוזים שיצרו תפיחה מתחת למעילו. הוא נעקב על ידי כלי רכב גדול שחור מדגם "סלון", שנוסעיו היו רוי אלכסנדר פאראן, מייג'ור בצבא הבריטי, ועימו שלושה־ארבעה שוטרים מיחידתו. פאראן ירד מכלי הרכב בסמוך לצומת הרחובות אוסישקין־קק"ל ורדף אחרי אלכסנדר, ובסופו של מרדף הכה בראשו והכניס אותו בכוח לכלי הרכב. אלכסנדר נלקח לחקירה במקום מבודד בכביש בדרך ליריחו במדבר יהודה, שם עבר שורה של עינויים. לפי מסמך של הסוכנות היהודית מ־23 ביוני 1947, הוא הוכה באכזריות עד כי איבד את עינו הימנית ונגרמו לו שטפי דם פנימיים. בניסיונו לאלץ את החטוף למסור מידע במהלך חקירתו, רצח פאראן את הנער בריצוץ גולגולתו באמצעות אבן. שוטרי היחידה המיוחדת למלחמה בטרור דקרו את הגופה בסכין. בגדיו הופשטו ממנו ונשרפו, וגופתו הושארה, מבלי שנקברה, בשטח פתוח, וההשערה היא כי הייתה לטרף בפי צבועים. לפי תרשומת של הש"י, שירות הידיעות של ההגנה, מ־8 ביולי 1947, פאראן ראה שאלכסנדר פצוע וזב דם, הורה לאחד השוטרים להורגו. את גופתו זרקו לבור במקום בלתי ידוע ליד ירושלים. כך או אחרת, מאז הגופה לא אותרה עד היום הזה.
במהלך המרדף אחרי אלכסנדר נשמט כובע אפור שחבש החוטף לראשו, שעל רצועתו הפנימית היה כתוב "פאראן" או "פארקאן". יעקב יעקובסון, עד ראייה, הרים את הכובע. במקביל, פירסמו שני אחיו של אלכסנדר, יעקב ונחמיה, מודעה ב"ידיעות אחרונות" ב־12 במאי 1947: "בן 16 וחצי שנים, מרח' דוד ילין 23, ירושלים. יצא מביתו ביום שלישי, 6.5 ש.ז., בשעה 6.00 אחה"צ ומאז נעלמו עקבותיו. כל היודע על מקום המצאו יודיע לתחנת המשטרה הקרובה או למשפחתו". הודות למודעה, כעבור שלושה ימים הביא יעקובסון את הכובע לתחנת המשטרה במחנה יהודה - ומסר אותו לקצין פאראן, שהשיב כי כיווני החקירה המומלצים הם ארגוני ההגנה, אצ"ל ולח"י. עד יום מותו הכחיש הקצין כל קשר לאירוע, וחרף ניסיונות רבים לפותרה התעלומה נותרה בעינה.
רביד, שחשף מסמכים רבים שלא היו ידועים לחוקרי הפרשה בעבר, כתב כי ניסיונו כשופט במשך 31 שנים הביא אותו לקבוע כי החקירה נגד פאראן הייתה שטחית ולכן הוא זוכה במשפט בזק של בית משפט צבאי בריטי. "היו עדים שהתובע נמנע לזמנם לעדות, והיו ראיות שהוסתרו מעיני הציבור והתגלו בארכיונים בבריטניה בתיקים אשר נפתחו לאחר שנים לעיון הציבור", אמר לי רביד וגם ציין בספרו. "יש בהם כדי להוכיח כי פאראן הוא שחטף את אלכסנדר ורצחו".
