בימים האחרונים התמלאה התקשורת בדיווחים על אזרחים עזתים שיוצאים נגד חמאס ש"הרס את הפלסטינים. הוא האויב, לא היהודים" ומתלוננים שהם "נידונו לסבל בגלל הארגון המטופש הזה". באחד הערוצים כבר נוהל פאנל תחת הכותרת: "האם האוכלוסייה בעזה שיתפה פעולה עם חמאס?" והבחנה זו שימשה טיעון מרכזי לדרישה לנצור אש מיד ולטענה שהתגובה ה"חזקה מדי" של צה"ל שגויה כי היא תצרף גם את מתנגדי חמאס לציבור שונאי ישראל.
על פניו, רעיון "עזה האחרת" מזכיר את תזת "גרמניה האחרת" שאיפשרה לישראל הצעירה לחתום על הסכם השילומים עם גרמניה ב־1952 ולקבל סיוע שעזר להישרדותנו. אחד מביטוייה הראשונים היה הצהרת הקנצלר קונרד אדנאוור ב־1951 ש"העם הגרמני ברובו המכריע סלד מן הפשעים שנעשו ביהודים ולא השתתף בהם... אולם בשמו של העם הגרמני בוצעו פשעים שלא יתוארו, המחייבים תקנה מוסרית וחומרית". לפי גישה זו, ששווקה במרץ על ידי גרמניה (למרבה האבסורד גם על ידי בכירים נאצים לשעבר כדוגמת הנס גלובקה), הנאצים היו "חייזרים" שהגיעו ממרחקים, השתלטו על גרמניה והפכו גם את הגרמנים עצמם לקורבנותיהם.
הפיתוי להאמין ב"עזה האחרת" ברור. קבלתו מאפשרת לנו להיצמד למילון שליווה אותנו לפני 7 באוקטובר ופוטרת אותנו מהכורח להציג פתרון חדש ליום שאחרי. משום הפיתוי, יש להיזהר בו ולשאול: האם באמת ניתן להפריד בין "עזה" לבין "חמאס"? בין רצון האוכלוסייה האזרחית לבין זה של ה"דיקטטורה החמאסית" שהשתלטה עליה?
לפני כן חשוב להדגיש את ההבדל האקוטי בין שני הרעיונות. "גרמניה אחרת" העניקה יתרונות עצומים (כלכליים ודיפלומטיים) למדינה הצעירה ולא כללה שום סיכון. לעומתה, "עזה האחרת" עלולה להוות סכנה קיומית למדינת ישראל. אם נטעה (שוב) בנוגע לכוונות שכנינו, אנו עלולים להתעורר לבקרים מסויטים יותר מזה שהיה בשמחת תורה. לכן קריטי לבדוק: האם העזתית קשת היום שקיללה את יחיא סינוואר באמת שונה ממנו מבחינת יחסה למדינה היהודית? וחשוב יותר - האם נכדיה, שיגדלו בעזה שאינה תחת "סגר ציוני" אלא משוקמת, יהיו אחרים?
חוששני שהתשובה שלילית. היה זה שר החוץ הבריטי ארנסט בווין, ממתנגדי הציונות, שקבע כבר ב־1947 שהסכסוך הערבי־יהודי אינו ניתן לפתרון משום ש"העיקרון החשוב ביותר ליהודים הוא הקמת מדינה יהודית ריבונית בעוד שהעיקרון החשוב ביותר לערבים הוא להתנגד בכל מחיר להקמת מדינה יהודית ריבונית בחלק כלשהו של ארץ ישראל". הבדל זה היה קיים עוד לפני "הנכבה", "הכיבוש", הפיכת עזה "לכלא הגדול בעולם" ושאר התירוצים. במובני עומק אלה, אין הבדל בין סינוואר לבין מי שקיללה אותו או לנכדיה.
אין זה אומר ש"אין חפים מפשע בעזה" וזה בוודאי לא מתיר ענישה קולקטיבית כלפי האזרחים שם. מכלי ראשון אני מכיר תושבי עזה שמסתייגים עמוקות מפשעי 7 באוקטובר ומתעבים את חמאס. אבל מבחינת שאיפות, הם שותפים לאותה משאלה: למחוק את המדינה היהודית הריבונית גם אם תרוכז בחלק קטנטן של ארץ ישראל. זה מוביל לפתרון אחד בלבד: שתי מדינות לשני העמים, עם חומת ברזל ביניהן ללא מעבר טובין ואנשים. מאחר שכרגע אין דרך לבצר חומה בלי לשלוט צבאית בשטחי המדינה הפלסטינית - זה מה שנדרש לעשות: שליטה צבאית בלי נוכחות אזרחית. עד מתי? עד שנדע לבנות חומה שלא ניתן לצלוח אותה משטחים סמוכים או עד שתהיה באמת "עזה האחרת" אחרי שהפלסטינים יוותרו על שאיפתם למחוק את המדינה היהודית מעל פני האדמה המדממת הזו.
אני מכיר תושבי עזה שמסתייגים עמוקות מפשעי 7 באוקטובר ומתעבים את חמאס, אבל הם שותפים לאותה שאיפה: למחוק את המדינה היהודית הריבונית גם אם תרוכז בחלק קטנטן של ארץ ישראל