קשה בכלל לדמיין את מידת הצער במשפחתו של יובל דורון קסטלמן ז"ל. זה מתחיל מהיום הנורא שבו יובל מת לאחר שפעל בגבורה עילאית כדי לנטרל את שני המחבלים שכבר הספיקו לרצוח רב, מנהלת בית ספר ואישה בהיריון בכניסה לירושלים. זה המשיך עם שעות ארוכות של חוסר ידיעה היכן יובל ומה קרה לו. בינתיים נחשף הסרטון שמראה כיצד הוא מרים ידיים ובכל זאת מחוסל על ידי אביעד פריג'ה, מילואימניק שהיה במקום ואחר כך התגאה במעשה, שהתברר כהתנהלות שעולה עד כדי חשד לפלילים. לאחר מכן הגיעה ההחלטה השערורייתית של משטרת ירושלים לשחרר את הגופה ללא נתיחה. ואז לוויה. ואז הפליק־פלאק של הצבא, שבהתחלה לא רצה לחקור ואז כן. ורק כעבור שבוע, שבו אי־אפשר היה להתאבל באמת על האובדן, המשפחה מתמודדת עם ייסורי ההוצאה מהקבר כדי לפחות לנסות להציל את מה שנשאר מהצדק.
בלתי סביר לקרוא את השתלשלות האירועים הזאת מבלי לדרוש ומיד את מיצוי החקירה, ולא רק עם החייל שירה (למרות הרמת הידיים, הסרת הז'קט, ההכרזות בקול והשלכת הארנק) אלא עם הגורמים שהיו מעורבים במה שמדיף ניחוח מצחין למדי של שיבוש וטיוח לכאורה. לא צריך מומחיות בינלאומית בפלילים כדי לתהות שוב ושוב כיצד בכלל עלה על דעתו של מישהו לשחרר את גופתו של קסטלמן לקבורה ללא נתיחה. מהפרסומים החשובים של העיתונאי יוסי אלי בחדשות 13 עולה כי מלבד הכחשה שקסטלמן בכלל נכח בזירת הפיגוע, במשטרה עשו כמעט הכל כדי להימנע ממה שאמור להיות המובן מאליו: לברר איך קרה שאדם נמצא פצוע אנוש בזירת פיגוע ומת בבית החולים למרות שנקט כל צעד כדי להוכיח שהוא לא מחבל. תוצאות הנתיחה, שנעשתה אתמול, מצאו בגופו של קסטלמן את הקליע שהמשטרה טענה באופן מדהים שאינו קיים.
זה לבדו צריך לעורר מהומת אלוהים ובעיקר לא כסת"ח פנים־משטרתי במילים יפות כמו "בחינה" ו"בדיקה". הרי המשטרה שדחפה ולחצה לא לחקור את התקרית היא אותה משטרה שמתגאה כל שעתיים בערך במעצר של מאן דהוא או היא בגלל התבטאות נבזית ברשתות החברתיות, ואחר כך רצה לשחרר תמונות מעצר עם אזיקים ודגל ישראל מאחור. זאת אותה משטרת ירושלים, שמיהרה לאשר צעדה מתריסה בהובלת ההומניסט הידוע ברוך מרזל, שהייתה עלולה להלהיט את הרוחות באמצע מלחמה ובוטלה רק בגלל שהצועדים לא הצליחו להתאפק והפרו את התנאים שהמשטרה כן הואילה להציב בפניהם. ומעל כל זה מרחף החשד שמחריב זה שנה את מה שנותר מאמון הציבור במשטרה, ולפיו הגוף שממילא הורד על הברכיים הולך ומתמסר לאדם המופקר שמתגאה בטייטל "השר לביטחון לאומי". הפקדת המנגנון שתפקידו לשמור על הסדר בידיים של סוכן כאוס, שנאה וגזענות היא מסוג ההחלטות שמשלמים עליהן גם ביכולת לבטוח בכל מי שבא איתו במגע.
בטרגדיה סביב מותו המיותר והמחריד של קסטלמן זה בולט גם בגלל זהות היורה, אבל גם בגלל השקט היחסי מכיוונם של אלה שעד לפני כמה שניות זעקו נגד ה"ריקבון" במשטרה והעליבות של מח"ש, בעקבות פרשות כאלה ואחרות. פתאום, התנהלות כל כך רשלנית במקרה הטוב, שנשארה על סדר היום רק בגלל תיעוד, עבודה עיתונאית נחושה וכמובן היותו של הקורבן גיבור יהודי (כאילו שמותר לירות במחבל שהרים ידיים), מעוררת קריאות רפות. אלא שעכשיו זה בהחלט הזמן לצעוק: מי יחקור את החוקרים?
פתאום, התנהלות כל כך רשלנית במקרה הטוב, שנשארה על סדר היום רק בגלל תיעוד, עבודה עיתונאית נחושה וכמובן היותו של הקורבן גיבור יהודי (כאילו שמותר לירות במחבל שהרים ידיים), מעוררת קריאות רפות. אלא שעכשיו זה בהחלט הזמן לצעוק: מי יחקור את החוקרים?
