צריך הרבה יומרה והרבה חוצפה כדי לצלם עוד סדרה תיעודית על מלחמת העולם השנייה, ולהבטיח שנראה דברים חדשים. כשנטפליקס מופקדת על ההפקה ודוחפת פרומואים בלי הפסקה, הציפיות יורדות אפילו יותר. "מלחמת העולם השנייה: מקווי החזית" מבטיחה "להציג את מלחמת העולם כפי שלא ראינו", והיא בהחלט מקיימת. זאת בהחלט סדרה מדהימה והתיעודים אכן נדירים ומיוחדים. היא ראויה לכל מחמאה, יוצאת דופן באיכותה, בוודאי ביחס לשאר הכותרים שיש בנטפליקס.
צילומי הארכיון מהמלחמה עברו שיפוץ נרחב ומוצגים בצבע, ועם זאת הם לא נראים מזויפים. הם נראים כאילו באמת צולמו במקור בצבע, ולא כמו שחזורים עם שחקנים, משהו שהפך למקובל בז'אנר דוקו מלחמה. זה גם לא נראה כמו משחק מחשב, המלחמה אמיתית – וזוועתית. אין פה מפקדים ופוליטיקאים שיסבירו את מהלכי המלחמה ממבט מרוחק, יש בעיקר חיילים שיספרו מה ראו במהלך הקרבות. אמנם מדובר בסיפורים שכבר שמענו, אבל התמונות החדשות נותנות לסדרה הזאת את היתרון. במקום שנראה ראשים מדברים, הטנקים והמטוסים מדברים במקומם. הקרב על בריטניה הוא באמת הקרב על בריטניה, מטוסים מול מטוסים. לא משהו שמישהו מספר לך עליו ואתה צריך לדמיין אותו. קשה למי שלא היה טייס להבין מה עובר על טייס. הסדרה מגשרת על הפער הזה.
למרות שהשחזורים מדהימים ועלולים לגרום לנו לחשוב בטעות שמלחמה היא דבר אסתטי, העדויות של החיילים לא מותירות מקום לספק – מלחמה היא דבר איום ונורא. היה אפשר, לדוגמה, לראיין טייס בריטי שהפיל כמה מטוסים גרמניים, אבל במקום זאת הסדרה נותנת מקום נרחב לטייס אחר, שטס על מטוס ישן ועלוב שבכלל יצא משימוש, וכמעט מצא את מותו עקב הליקויים במטוס. מלחמה היא דבר לא פשוט, היא גובה לפעמים מחירים כבדים – והסדרה לא מתעלמת מכך. היא לא מתאהבת באסתטיקה של עצמה.
לכן, "מלחמת העולם השנייה: מקווי החזית" לא רק יפה ויזואלית, אלא גם שומרת על מוסריות, על הכבוד של המרואיינים שלה, וגם על כבודם של שורדי השואה (יש סרטים וסדרות דוקומנטריים על מלחמת העולם השנייה שמתעלמים מהשואה; לא כאן). הבעיה היחידה כאן היא שהסדרה כוללת רק שישה פרקים. היא אולי תשמש כחומר לימודי בכמה שיעורי היסטוריה, אבל חשוב יותר שנטפליקס עצמה תסיק את המסקנות המתבקשות, ובמקום להפיק סדרות וסרטים על כל רוצח סדרתי אפשרי, תשקיע יותר בפרויקטים מיוחדים כאלה.
בקטנה
דורון זהבי, הידוע כ"קפטן ג'ורג'", התראיין לאילה חסון (כאן 11) עם הגב למצלמה. "אתה עדיין מסרב לגלות את פניך?" שאלה אותו חסון. חיפוש פשוט בגוגל מגלה את שמו, תמונתו ואת כל ההיסטוריה שלו. רק לפני שבועיים הוא התראיין לערוץ 7 בפנים גלויות לחלוטין. יותר מכך, לפני חודש פורסם ב"כאן חדשות" כי הוא החל לייעץ לרשויות בצפון, כולל תמונה מחמיאה. אצל אילה חסון הוא הופך פתאום לבאטמן, ולא בפעם הראשונה. הוואסח המיותר הזה לא היה הדבר המביך היחיד בראיון. גם הלהט שלו להגן על התמונות של מחבלי חמאס העירומים – אפילו דובר צה"ל בעצמו התנער מפרסום התמונות הללו ־ "אחר כך מלבישים אותם ולוקחים אותם לחקירה", הבהיר זהבי. בשביל קלישאות כאלה לא צריך לשמור על אנונימיות.
