אקסטזה טוטאלית // נורמן אולר } תרגום: יונתן ניראד } מטר } 336 עמ'
במחול הדמויות הבלתי נגמר בספר 'טריינספוטינג' אומרת אחת מהן, במונולוג המופנה אל הקורא, ש"אין בעיה עם סמים, יש בעיה רק כשאין אותם". זה כמובן נכון, והעניין הוא כזה: תמיד יש אותם. השאלה היא רק מי צורך אותם ולאיזו מטרה. הגיע הזמן להודות בכך שההיסטוריה האנושית ספוגה סמים כאלה ואחרים, שאין כלל דרך להבין את הנרטיבים מבלי לקחת אותם בחשבון. בכל תקופה ובכל אירוע — בוודאי מאז המהפכה התעשייתית — הם שם. משפיעים על מהלך הדברים, לעיתים בצורה אקוטית, לפעמים הם־הם המחולל של המפנה.
הסמים חזרו לחיינו בנסיבות מחרידות. עכשיו אנחנו יודעים לספר, שההתקפה הרצחנית של מחבלי חמאס תודלקה בסם קפטגון — סם ממריץ, שמדכא פחד וגורם לתחושת אופוריה ממושכת. אנחנו גם יודעים שהסם ניתן בכוונת מכוון על ידי הנהגת חמאס, ואנחנו יודעים שזו אסטרטגיה מקובלת גם בסוריה ובלבנון. התמונה הופכת מחרידה עוד יותר כשאנחנו מתארים לעצמנו כיצד הסם הזה התנגש עם משני התודעה שנטלו חלק ממשתפי מסיבת הטבע נובה. אם יש גיהינום, אז ככה הוא נראה.
אבל ההתנגשות הזאת מלמדת אותנו משהו על סמים ועל פוליטיקה ועל בני אדם, והוא: הבחירה מה לעשות עם הסם ולאן להוליך את ההשפעה שלו. יש כאלה שנוטלים אותו כדי להרחיב את התודעה ואת החיבור לעולם, ויש כאלה שנוטלים סמים כדי שיוכלו לרצוח ולאנוס, ויש כאלה, כמו היטלר למשל, שנטלו סמים כדי להשתלט על העולם.
ספרו של נורמן אולר, 'אקסטזה טוטאלית: הסמים בשירות מכונת המלחמה של גרמניה הנאצית', סוקר את השימוש הנרחב בסמים בגרמניה שלפני מלחמת העולם השנייה ותוך כדי המלחמה. הוא טוען, למשל, שכיבוש צרפת צלח הודות לסם שחולק ללוחמים, והשאיר אותם ערים וחדים במהלך ימים שלמים, וגם הפך אותם למהירים וחסרי פחד. עם העובדות קשה להתווכח. הגרמנים כבשו את צרפת בימים ספורים ובמהירות מסחררת:
"כוחות התגבור הצרפתיים הגיעו לזירת ההתרחשויות באיחור מכריע של שעות אחדות. הגרמנים כבר חצו את נהר המז. הסכר נפרץ. עד לכניעה שלהם לא היו הצרפתים מתחרים של ממש לדינמיות הגרמנית מוּנעת הסמים: הצרפתים התנהלו לאט מדי, הופתעו ונרמסו, ולא הצליחו ליזום מהלך צבאי כלשהו".
הסם שחולק בנדיבות רבה הוא פרוויטין, שהחומר הפעיל שלו הוא מתאמפטמין, אותו חומר שנמצא בסם קריסטל מת'. בשנות המלחמה, כך לפי הספר, חולקו מאות מליונים של כדורים כאלה לכל מי שרצה, בחזית, או בעורף. נישאים על גבי הסם הממריץ והמדכא אמפתיה, כבשו הכוחות הגרמניים שטחים נרחבים באירופה ונעצרו רק הודות לטיפשותם האסטרטגית של היטלר ומקורביו.
בחלק המרכזי של הספר מספר אולר על היטלר עצמו ועל מערכת יחסיו עם סמים שונים. הגיבור המוצהר של חלק זה הוא רופאו האישי של הפיהרר, תיאו מולר, שהיה אחראי לבריאותו של היטלר בשנות שלטונו וכמעט עד סופו המר.
אילו סמים הוזרקו להיטלר מדי יום ביומו? מתאמפטמין, קוקטייל ויטמנים, שומן כבד של בעלי חיים, נגזרות של קוקאין, קפאין ועוד כל מיני תכשירים, שנוסו על ידי מולר כדי לשמור על היטלר בריא וכריזמטי כפי שהיה בתחילת הדרך. זו קריאה קשה, למרבה הפלא, לא בגלל הסגנון של אולר, אלא בגלל המשתמע מהטקסט — האדם החלש, הנרקומן, הטיפש מבחינה צבאית — הוא־הוא הצורר הגדול ביותר בהיסטוריה. רוב רובם של החלטותיו ושל נאומיו הסוחפים במהלך המלחמה היו תוצאה של תחזוקה כימית בדמו. לאחר נאומיו היה חוזר לחדרו עייף, מדוכא, מנותק לחלוטין מהעובדה שצבאו וארצו מושמדים עד עפר.
כיצד קרה שהאדם הזה הצליח להשתלט על גרמניה ולסחוף אותה בהזיותיו הנרקיסיסטיות לתוך תהום שממנה אין חזרה? כך כותב אולר על היטלר לקראת סוף המלחמה כשהוא כבר חלש, רועד ומצוי בעולם משלו, מנותק מהמציאות:
"הוא החליף פיכחון בשיכרון חושים המוני; אפשר לומר שבמשך שש שנים היטלר הגיש את עצמו לגרמנים כמו סם — אבל את הסם הזה שלל מהם לפתע בימי המלחמה. כתוצאה מכך חסרו להיטלר האקסטזות שההופעות שלו בציבור עוררו בעבר, ושלדידו היו זריקות עידוד חשובות לאגו שלו".
מה אין בספרו פוקח העיניים של אולר? אין התייחסות נרחבת לשואה. מלבד אנקדוטה קטנה ומזוויעה המתארת ניסויים שעשו על אסירים במחנה הריכוז דכאו, מהם יהודים, מהם לא יהודים, אין כלל התייחסות לפרק החשוך הזה במלחמת העולם השנייה.
האם הסמים הם האחראים לזוועות מלחמת העולם השנייה או להתקפה הרצחנית של מחבלי חמאס? התשובה היא לא. גם נורמן אולר יודע: רק האדם הוא האחראי למעשיו, שום תוסף, תכשיר או סם אינו יכול ליטול את האחריות המלאה על פעולות אכזריות והרות אסון. •
האם הסמים הם האחראים לזוועות מלחמת העולם השנייה או להתקפה הרצחנית של מחבלי חמאס? התשובה היא לא. גם אולר יודע: רק האדם אחראי למעשיו
