אתמול התפוצץ לה אר־פי־ג'י ליד שולחן השבת, הבית כולו רעד.
היא לא הצליחה לקום ולא הצליחה לנשום, הבית שלה התכסה באבל ויגון. היא שכחה איזה יום היום ומה השעה. איזו שבת שחורה. כולם החלו נוהרים לבית, מנחמים ומחבקים, והיא לא הצליחה להתרכז ולהבין אף מילה ממה שהם אומרים. הגוף לא עומד והנפש מסרבת להאמין.
אתמול התפוצץ לה אר־פי־ג'י ליד שולחן הקידוש. כל קירותיו נצבעו בשכול וייאוש. רעדה כולה, לא מצליחה להירגע. היא מחפשת אותו בחדר שלו, תחכה כל חייה לשובו. במקום קידוש קראו קדיש לבן היקר שלא ישוב.
לזכרו של ליאב אטיה ז"ל, שנהרג בערב שבת ברצועת עזה. ד"ר זדה הוא שכן המשפחה
