בחודשים האחרונים לחייה עדנה מזי"א לא נתנה גם לחברים הקרובים ביותר שלה לרחם עליה. "אפילו פעם אחת לא שמעתי אותה מתלוננת, 'למה זה קרה לי?'" מספרת חברתה הצמודה, השחקנית סנדרה שדה. "אם העזתי להביע איזה רגש מיותר, היא הייתה אומרת לי או מסמנת, 'דיר בלאק, תעצרי עכשיו לפני שאת מתחילה לעשות לי פה סצנות'. היא הייתה חזקה, וקיבלה בראש מורם את המוות המתקרב, כולל בימים האחרונים. היא הלכה לזה בשקט ובגאווה, בלי שום דבר מיותר שמתקשר לסנטימנטליות מכל סוג שהוא. אין לי ספק שהמורשת של ענת (גוב) הייתה איתה כל הזמן. היא לא הייתה לא רגשנית ולא מיסטית, אלא מאוד פרקטית, בעיקר עסוקה בעשייה נון־סטופ כמעט עד הסוף".
ענת גוב שיתפה את כולם בהתמודדות שלה עם מחלת הסרטן, היא אפילו כתבה על זה מחזה, ועדנה העדיפה לשתף בזה רק את החברים הקרובים.
"אצל ענת החשיפה הייתה מלווה בחיוך, בהומור עצמי ובבעיטה לסרטן בבטן. היא הפכה לגיבורה בזכות הדרך שבאמצעותה התמודדה עם המחלה. עדנה העדיפה להשאיר את זה מאחורי הקלעים, בעולם האינטימי שלה, וזה לגיטימי לא פחות. הרעיון שירחמו עליה היה בלתי נסבל מבחינתה".
מתי היא שיתפה את החברים הקרובים בעובדה שהסרטן ממנו נרפאה בעבר, חזר?
"היא כל הזמן שיתפה במצבה. המחלה חזרה אליה בשנים האחרונות, ובשנתיים האחרונות היא סיימה לכתוב רומן, 'המשקיפות', וזה ספר פשוט נפלא. היא הייתה כותבת כל יום ארבע שעות. היא ידעה מראש שלסוג הזה של הסרטן אין ריפוי. היא אמרה לי, 'מותק, זה ללא ריפוי'. היא הייתה יוגיסטית מאוד רצינית, וזה עזר לה הרבה בהתמודדות.
"בחודשיים האחרונים היא שמחה עם כל החברים הטובים שבאו לראות אותה ולבקר אותה, אבל באיזשהו איפוק שקשור למעבר לממד אחר. בפגישה האחרונה באתי לתת לה נשיקה והיא סובבה את הראש. הסאבטקסט היה - זה כבר לא מה שהיה. הנשיקות האלה כבר לא מתאימות כרגע. אלישבע (אשת התיאטרון אלישבע מזי"א, בתה של עדנה - י"ב), שהייתה לידי, אמרה לי, 'אל תיעלבי'. לא שנעלבתי, כמובן. הבנתי שהיא שמה גבול למה שהיה עד עכשיו, כי עכשיו היא עסוקה במשהו אחר".
× × ×
עכשיו, כשמזי"א איננה כאן כדי לבקש משדה להימנע מרגשנות, הדמעות לא עוצרות. "כשההורים שלי נפטרו לא בכיתי, ומאז שעדנה איננה אני לא מפסיקה לבכות", היא אומרת. הטלפון של שדה מוצף בכמאה הודעות תנחומים מחברים, שחקנים ובמאים שיודעים איזה חברות טובות היו.
מזי"א, בת 74 במותה, מהמחזאיות הגדולות בתרבות הישראלית, במאית מוכשרת, סופרת ותסריטאית, הלכה בתחילת השבוע לעולמה אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן. מזי"א חתומה על מחזות רבים, ביניהם "משחקים בחצר האחורית", "רומן משפחתי", "המורדים", "הריון" ו"זוג", שהועלו בהצלחה גדולה בתיאטראות בארץ. היא הותירה אחריה שני ילדים - הבן מייקי והבת אלישבע, לשעבר מנכ"לית תיאטרון החאן, ושישה נכדים. "משפחה נפלאה", אומרת שדה, "הנכדים ביקשו ממנה: 'סבתא, אל תפחדי מהמוות כי כולם עוברים את זה מתישהו'".
אל המשפחה האבלה מצטרפים חברים שהקיפו אותה כל חייה ולא עזבו אותה גם בימיה האחרונים, תלמידים ומעריצים רבים. מלבד שדה עטפו אותה באהבה גדולה בחודשים האחרונים גם חברת הילדות זיוה קנדל ברמן, הסופרת צרויה שלו, המתרגמת הלית ישורון והתסריטאי שבי גביזון.
מזי"א ושדה, בת גילה, נפגשו בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל־אביב לפני 56 שנים. "ביום הראשון עשינו תרגיל אימפרוביזציה אצל פיטר פריי, ועדנה עשתה תרגיל על נאצים שדופקים בדלת", מספרת שדה. "כל מה שלא אהבתי במשחק היה בתרגיל שלה. מרוב שלא אהבתי את זה, דפקתי על השולחן, שיאללה, שהנאצים כבר יבואו וייקחו אותה. האולם בגילמן היה מלא, ואז עדנה אמרה, 'טוב, היא הפריעה לי, אני לא יכולה להמשיך'. זה היה כזה וואו. למחרת היא נכנסה לכיתה והביאה לי שושנה יפה, לפני כל הכיתה, ומאז נדבקנו כמו דבק זו לזו. 56 שנים של חברות עם הפסקה של עשר שנים שבהן לא דיברנו".
מה חיבר ביניכן?
"משהו באופי שלי וברקע שלי, שהיה כל כך שונה משלה. היא אמרה לאמא שלי, 'אני כל כך אוהבת את סנדרה, שיש בה משהו של צוענייה'. אמא שלי נורא נעלבה. היא רצתה שאני אהיה אירופאית קלאסית ועדנה קראה לי צוענייה. זה שבר את ליבה, ועדנה צחקה על זה לאורך כל השנים. משהו בניגודים שבינינו עבד, ונמשכנו אחת לשנייה. היא עם חוצפה בל תתואר ועם ביטחון עצמי יוצא דופן, והאופי שלי היה של פליזרית חביבה. לידה קיבלתי אישור לא להיות כזאת. זה היה כל פעם מחדש אתגר, והעין הבוחנת שלה תמיד עמדה והתבוננה בי ונתנה לי ציון - אם אני כן יודעת להתנהג, ואם יש לי מספיק כבוד עצמי בלי להתחנף לאף אחד, שזאת הייתה התכונה הכי שנואה עליה. היינו סטודנטיות צעירות, והיינו מסתובבות ברחבי הארץ. נסענו בטרמפים לאילת, עשינו כיף חיים. הכל היה פרוע אז. מייק לאב נוט וור. הלכנו עם מיני כמה שיותר קצר".
מה אהבת כל כך בעדנה?
"זאת הייתה זכות לחוות את החיים לידה. גם כחברה וגם כשחקנית. היא הייתה אמנית חרוצה ומצליחה. דוגמה והשראה. היא הגשימה חלומות לנגד עינינו. על כל מחזה היא עשתה אינסוף דראפטים עד שהיא הגיעה לטעם שהיא חשבה שהוא הדבר הנכון. הערצנו אותה, ובצדק. היא תמיד אמרה לי, 'את ההשראה שלי', ולא שהיא הייתה צריכה השראה. כשאחרים לא האמינו בי מספיק, עדנה תמיד הייתה שם, עם אמונה טוטאלית בי.
“לחיות איתה ולידה זאת הייתה הרפתקת החיים. היו לה מוסר חריף, טעם מאוד מוגדר מה היא אוהבת ומה לא, ואנרגיה אישית ופרטית מאוד סוערת ומאתגרת. מעל הכל, ידעת שיש לך על מי לסמוך, שהיא בן אדם מאוד הגיוני ומאוד הוגן. בכל דבר ידעת שיש לך פרטנרית ברמה גבוהה. והיא גם ידעה לריב יפה. היו לה את כל הניגודים האטרקטיביים שיש בנשים, והיא הצליחה להעביר אותם גם לדמויות שהיא כתבה".
באחת הנסיעות המשותפות שלהן ברחבי הארץ פגשה עדנה את יואב מזי"א, בעלה לשעבר ואבי ילדיה. "נסענו לתל־אביב, ועצרנו טרמפ", מספרת שדה. "עצרה לנו חיפושית צהובה. בפנים ישב חתיך־על, עם דרגות קצונה. מתברר שהוא היה טייס, אז בכלל התעלפנו. הלכנו לקיסריה לשחות בלילה בים, והתחילה תחרות מי תשיג את החתיך המקסים הזה. להפתעתי הוא בחר בעדנה וזה כל כך עיצבן אותי, שלמחרת אמרתי לה, 'את בסוף תתחתני איתו', וכך היה. היו לו סוסים בנחלה שלו בנהלל, והוא ישר לקח אותנו למקום הקסום הזה. הארציות, הפשטות והקסם שהיו גם במקום וגם ביואב עצמו שבו את ליבה.
"הם בנו לעצמם את הבית הכי יפה בנהלל, והיה כיף לבוא לשם. היינו באים כל שבוע לבקר אותם. ממש חיינו שם. אחר כך הפכנו לחבורה גדולה יותר. הצטרפו אלינו גידי גוב וענת והילדים, פרי ועזרא כפרי, אליענה ושלמה יידוב, ודבורי ריס ושמוליק. זאת הייתה תקופה נפלאה. בגלל שיואב הכיר כל כך טוב את הארץ ולמד היסטוריה של העם היהודי, הוא לקח אותנו כמעט לכל פינה בארץ. נסענו גם לחוץ לארץ. אז עדנה התחילה לכתוב. ראיתי איך זה תופס אותה".
× × ×
החברות ההדוקה של מזי"א ושדה ידעה הפסקה ארוכה כשמזי"א הפכה לחברת הנפש של ענת גוב. "עדנה כתבה לי את התפקיד הכי יפה שלי בתיאטרון עד אז, רות שטיין ב'רומן משפחתי', ואז היינו ברוגז עשר שנים בגלל המפגש העוצמתי שלה עם ענת. החברות ביניהן הייתה כל כך טוטאלית, עד שכל דבר אחר לידה נמס כמו גלידה בחום. אני תמיד אומרת, 'עדנה הייתה החברה הכי טובה שלי, וענת גוב הייתה החברה הכי טובה שלה'. שתיהן היו יתומות ושתיהן היו צבריות, אז הגלותיות שכל כך מצאה חן בעיניה באישיות שלי ובאישיות של עמוס גוטמן התרסקה מול הכיף של להיות חברה עם צברית אולטימטיבית. ענת כתבה את המחזה 'חברות הכי טובות' מיד אחרי שנחתכו הקשרים. אני זוכרת שבאתי וראיתי את ההצגה והבנתי שאין לי מה להילחם על מקומי שם, כי החיבור ביניהן היה כל כך מוצלח".
התאמצת לשמור על החברות ביניכן?
"היה איזה מאבק קצר שבו ניסיתי להילחם על מקומי ועל מקום החברים שלנו. היינו חבורה מאוד אינטימית, שאכלנו יחד בליל סדר ומזה יצא המחזה 'משפחה חמה'. לא רצינו משפחה יותר. החבר'ה היו המשפחה האולטימטיבית עד כדי כך שכל אחד הודיע למשפחה שלו שנגמרו החגיגות המשפחתיות. יש משפחה חדשה - החבר'ה, וזה יותר חזק מכל משפחה. מוני עד היום מזכיר לי שהוא איבד בניתוק שלנו את החבר'ה. היה לי קשה להיות יחד במערכת היחסים של החבר'ה כשעדנה וענת הפכו לחברות הכי טובות, וכל דבר אחר נעלם בעצם".
השותפות בין מזי"א לגוב הייתה ייחודית וילדה את ההצגות המצליחות ביותר שלהן, כשגוב הייתה המחזאית ומזי"א הבמאית. בין ההצגות שיצרו יחד היו “ליזיסטרטה 2000”, “סוף טוב” שעסקה בהתמודדות עם מחלת הסרטן, וגם "חברות הכי טובות" שבמרכזה עמדו שלוש חברות ילדות. כמה מבנות החבורה המיתולוגית ההיא, ביניהן שדה, גוב וריס, היו ההשראה למחזה.
מתי חידשתן את הקשר?
"כשעדנה נפרדה מיואב ועברה לגור מולי. היא עשתה את הצעד הראשון. היא שלחה לי את הספר שלה 'רומן משפחתי'. בדיוק התחלתי לצלם את 'סברי מרנן' וקיבלתי מענת הודעה שהיא מאוד אוהבת את הדמות שלי, אז הייתה איזו אנרגיה חיובית שנשבה משם. אחרי מות ענת חזרנו להיות חברות קרובות מאוד. אחר כך היא מיד כתבה לי שני תפקידים מדהימים – 'החדר האחורי' ו'הפושעים החדשים', תפקיד שאני חולמת לעשות עוד פעם מרוב שאהבתי אותו. התפקיד שרבקה מיכאלי עשתה, התפקיד של אמא שלי, היה בול אמא שלי".
ישבתן פעם ופתחתם את הנושא?
"פתחנו את הנושא לא פעם, אבל בעיקר אהבנו לעבור הלאה, כי מה שהיה היה. הבנו טוב מאוד מה קרה ואיך זה קרה, שמחנו שיש לנו הזדמנות חדשה, והלכנו איתה עד הסוף, גם כחברות וגם בעבודה בתיאטרון. היא לא יודעת שהלכתי לראות את ההצגה. לא דיברנו אשכרה. היינו עוברות צד אם היינו רואות אחת את השנייה. כל החבורה התפרקה. הלכנו לפסיכולוגית יחד. פרי כפרי, שהיה לה עצוב שנאבד את החבורה, לקחה אותי, את עדנה וענת למפגש טיפול אצל זיוית אברמסון. לא רק שזה לא עזר, זיוית אישרה את הנתק. היא הבינה שאין טעם לעשות מאמץ. זו באמת זכות, שבגלגול חיים אחד אתה יכול לעשות כזה תיקון.
"היינו בשיא הברוגז ב'סיפור משפחתי', המחזה הנפלא ביותר בעיניי שעדנה כתבה. חשבתי כמה זה אכזרי שבמקום שעכשיו נחגוג את ההצלחה, אנחנו לא מדברות, אבל החיים הם לא דבש. אתמול דיברתי עם אליענה. שתינו חשבנו שכל בן אדם שעדנה הרגישה קרוב אליו במיוחד, כל האחרים נעלמו. היא ידעה להפוך את האדם שעבדה איתו או הייתה חברה שלו לאיש הכי חשוב בעיניה, ופתאום לא הייתה משמעות לכל האחרים. כשהיא הייתה איתי, הייתי בטוחה שאני הבן אדם הכי חשוב לה. וכשהיא הייתה עם הלית ישורון, חברתה הנערצת, הלית הייתה נאמבר וואן".
קינאת באחרות?
"היכולת שלה למצוא את הכי טוב בכל חברה ובכל שחקן שהיא עבדה איתו, עוררה אצלי הרבה פעמים קנאה מטורפת, כי כשהיא עבדה עם שחקנית כמו מיה דגן, אף אחד לא התקרב לקרסוליים של מיה דגן. היא ידעה להפוך את הפרטנרים שלה לגדולים מהחיים, וזה באמת נפלא בעיניי. היא כתבה לי את המחזות הכי יפים ששיחקתי בהם. זו מתנה שאין שנייה לה למי שחלמה להיות שחקנית, כמוני. אני מרגישה יתומה עכשיו. מה הטעם שלי לעשות עכשיו תפקידים אם עדנה לא תבוא ותקטול אותי, תגיד לי מה היא לא אהבה, ותמשיך לאהוב אותי כמו שאני? היא ראתה אותי באיזה ראיון טלוויזיוני שעשיתי עם יואב לימור וגלית גוטמן. שרתי שם שיר עם יואב. עדנה ראתה את זה ואמרה, 'זה לא היה מספיק קטן', ואני לקחתי את זה ללב. הייתי מסתובבת ימים שלמים עם הביקורת שלה, לא משנה באיזה גיל אני".
דיברתן על הזִקנה?
"דיברנו על זִקנה רק בהקשר של הניתוחים הפלסטיים. היה לה משבר מתי לעבור לשיער לבן. עם השיער הלבן היא הייתה יפה פי אלף. היא יפתה מיום ליום. אני חושבת שהפנים היפה שלה יצא החוצה והפך אותה לאישה יותר יפה בלי ניתוחים ובלי שום דבר. היות וענת השאירה מורשת מאוד ברורה איך צריכה להתמודד עם סוף - היא התמודדה עם סוף בצורה כל כך מעוררת התפעלות שכולנו הושפענו ממנה. אין דבר כזה אוי, אני זקן. הזִקנה לא מטרידה אותי. היות ויש את ליא קניג וגילה אלמגור, אתה יודע שאפשר להתמודד נהדר עם הזִקנה".
היא לא התלהבה מהניתוחים הפלסטיים והטיפולים שאת עוברת.
"היא נורא התייסרה מזה שרציתי לא להיבהל מעצמי כשאני רואה את עצמי בטלוויזיה. לפעמים, כשהאיפור שלי לא היה מוגזם, היא הייתה אומרת, 'זה כבר יותר טוב'. שלא תבין לא נכון, אין לי צורך בנעורים. יש לי צורך בזִקנה שמצטלמת טוב. אבל עדנה חשבה שיש יופי גם בזִקנה שמצטלמת לא טוב, ופה היו לנו התנגשויות מאוד דרמטיות".
× × ×
השנים האחרונות הן השנים הטובות ביותר בקריירה של שדה. "אני בעשור השמיני של חיי ואני מבוקשת נורא מכל התיאטראות – הקאמרי, הבימה, התיאטרון העברי", היא אומרת בסיפוק. "יש לי שם שתי הצגות שעובדות נורא יפה. 'הנהג של מיס דייזי' עם סלים דאו שמקלל אותי בערבית והקהל מת מצחוק, ו'כנר על הגג'. עכשיו אני אמורה לעשות בהבימה, בבימוי משה קפטן, את 'ריקוד בשישה שיעורים' עם יחזקאל לזרוב שעדנה מאוד אהבה".
בין לבין, שדה מופיעה עם החברים מ"סברי מרנן" בבתי המלון מול המפונים. "בעיקר התחבקנו והצטלמנו איתם, ניסינו להעניק להם שמחה ואהבה בתוך כל הגיהינום שהם עברו", היא מספרת.
המשפחה פגשה מקרוב את הגיהינום כשעמית שני בן ה־16 נחטף מבארי. שני הוא אחיינו של המוזיקאי עמיחי גרוס, בעלה של אלמה מושונוב, בתם של סנדרה ומוני.
"עמית נחטף ושוחרר בינתיים, אבל הלב עדיין קרוע לחתיכות כי יש עוד כל כך הרבה ישראלים חטופים. אתה חושב על שני הג'ינג'ים המתוקים והאמא שעטפה אותם, ואז מגיעה ההודעה של מייקי, הבן של עדנה, שמעדכן שעדנה נפטרה, ואחרי הצהריים אני נוסעת שוב לפגוש אנשים שזקוקים לחיבוק ולאהבה. עולם מוזר".
את הראיון עוצרת לכמה דקות אזעקה שנשמעת היטב, וכוללת כניסה מהירה למקלט. "בחודשים האלה, שבחורים צעירים נהרגים, אתה מרגיש קרוע אם מותר לקשישה אחת להתאבל על קשישה שנייה", היא אומרת. "אתה מבין שאין ברירה אלא להילחם כי אנחנו במלחמה אכזרית על החיים שלנו, ואין לנו ארץ אחרת ודרך להיות יפי נפש, אלא לשרוד את הזוועות שעברנו ולנצח. אני מתאבלת על עדנה ־ ומיד חוזרת למציאות, שדורשת מאיתנו חוזק ועמידה מול הרצון להשמיד אותנו. כשמייקי הודיע שעדנה נפטרה פרצתי בבכי של החיים שלי, ואז אני אומרת לעצמי, מה את כל כך בוכה? לא בכית ככה כשאמא ואבא שלך נפטרו. כנראה יצא עכשיו הכאב של כל מה שקורה למדינה שלנו שעברה טראומה, לצד הכאב הפרטי הגדול שלי". ×
"היינו ברוגז עשר שנים בגלל המפגש העוצמתי שלה עם ענת. החברות ביניהן הייתה כל כך טוטאלית, עד שכל דבר אחר לידה נמס כמו גלידה בחום. אני תמיד אומרת, 'עדנה הייתה החברה הכי טובה שלי, וענת גוב הייתה החברה הכי טובה שלה'"
"היא נורא התייסרה מזה שרציתי לא להיבהל מעצמי כשאני רואה את עצמי בטלוויזיה. אין לי צורך בנעורים. יש לי צורך בזִקנה שמצטלמת טוב. אבל עדנה חשבה שיש יופי גם בזִקנה שמצטלמת לא טוב, ופה היו לנו התנגשויות מאוד דרמטיות"
