ב־7 באוקטובר, זיו אביחי כהן, בעל העסק "זיו הרחקת יונים", גויס למילואים – ואשתו שני, עורכת דין במקצועה שבימי שגרה מנהלת איתו את העסק, לקחה עליו פיקוד בלעדי. "מאז שזיו גויס עצרתי את כל העבודות, גם אלו שהיו מוזמנות חודש קדימה", מספרת שני. "יש לנו שני עובדים שגם הם גויסו למילואים בתור לוחמים – ככה שלא רק חסרונו של זיו בניהול העסק מורגש מאוד, גם אין לי עובדים שיקדמו איתי את המשימות". בסוף חודש נובמבר רואה החשבון של העסק עידכן את שני שהם אינם זכאים לפיצויים מהמדינה, ולכן היא ביקשה מזיו, שמשרת במילואים בתור לוחם בגדס"ר נח"ל, להשתחרר לתקופה קצרה כדי לתת יד בעבודה. "אמרתי לו שאם אנחנו לא נדאג לעצמנו – המדינה לא תדאג לנו. ננסה יחד, בכמה ימים שהוא חוזר הביתה, לשקם את הנזק העצום שנוצר. כולי תקווה שאצליח לעשות לפחות כמה עבודות החודש, שנצליח לסגור אותו ולעמוד בהתחייבויות מול הלקוחות".
גם מושיקו בכר ואושר כרמי, שמנהלים יחד סטודיו לאימונים אישיים וקבוצתיים ברמת־גן, הוקפצו למילואים ביומה הראשון של הלחימה. לאחרונה, כשהבינו שאם לא ידאגו לעסק הם ייאלצו לסגור אותו – הם החליטו שרק אחד מהם יישאר לשרת והשני יחזור לסטודיו. "לפני שבוע הבנתי שאין ברירה, העסק היה במצב על הפנים. החלטנו בינינו שאחד יישאר למשימה הגדולה יותר, לשמור על המדינה, ואחד מאיתנו יבקש שחרור כדי להבטיח שנעמוד בכל התשלומים שאנחנו מחויבים להם", מספר מושיקו. "באותה השבת, שנינו יצאנו לבסיסים עוד לפני שזימנו אותנו. בהתחלה לא דיברנו על העסק, אבל עכשיו אין לנו ברירה אחרת". לא רק ההיעדרות של אחד המנהלים פוגעת בעסק, אלא גם העובדה שרבים מהמתאמנים בחרו להקפיא או לבטל את המנוי בזמן המלחמה. "הגענו למצב שיש מתאמנים שמוכנים להעביר תשלום על המנוי – גם אם הם לא מגיעים. הם רוצים לעזור לנו לשרוד את התקופה הזו".
עופר סעדה מקיבוץ חולתה נכנסה לנעליו של בעלה סתיו שגויס למילואים, והחלה לנהל במקומו את בית הקפה "עופרק'ה". למשימה הצטרפו גם אמה ואחותה, שמסייעות גם בטיפול בשני הילדים. "סתיו הוקפץ למילואים באותה השבת ב־10:00 בבוקר, מאז הוא חזר הביתה בערך ארבע פעמים, ליממה או שתיים. אנחנו חיים כרגע בדקת קריאה", היא מספרת. הם איבדו בתקופה האחרונה רבים מהלקוחות הקבועים שלהם, שפונו מבתיהם, ורוב הלקוחות שמגיעים כיום לבית הקפה הם חיילים בעצמם. בנוסף לבית הקפה שאותו הוא מנהל, סתיו עובד בשגרה בתור שיפוצניק עצמאי. "זו פגיעה משמעותית נוספת בהכנסה של הבית, לא ברור מתי ואיך נצליח להשתקם מזה. אני מנסה לשמור על העשייה שעוזרת לי לנתק את המחשבות המטרידות ונותנת לי תקווה שנחזור לימים טובים יותר בקרוב", מסכמת עופר.
