לאירועי 7 באוקטובר הייתה המשטרה אמורה להגיע, כשהיא ערוכה לתרחיש של אסון רב־חללים - כחלק ממערך פס"ח (פינוי, סעד, חללים) של משרד הפנים. מזה שנים שהיא מתכוננת לתרחישי קיצון כמו רעידות אדמה, הטלת נשק כימי על ישראל או מלחמת טילים עם חיזבאללה. לפי עדותו של אדם הבקיא בתרגולים הללו, הם תמיד הסתיימו בתוצאות מזהירות.
"הכל היה אחיזת עיניים", אומר עכשיו אותו אדם, "הזמן שהקציבו לכל גופה תאם לתרחיש שבו אדם מת בשנתו, ולפני חמש דקות. בפועל היה ברור שהגופות יגיעו יהיו במצב קשה, בחלקן לפחות, ושיהיו קשיים רבים מאוד בזיהוי".
אלא שלפי מזכר של משרד הבריאות, שהגיע לידי "ידיעות אחרונות" התברר כי ב־7 באוקטובר, למרות ההקרבה והמסירות של מי שעשו לילות כימים במחנה שורה, מאות הגופות שהגיעו כל לילה הובילו לבלגן ברישום, נוהלי עבודה בעייתיים וכשלים קשים.
גרוע מכך, למרות פרוטוקולים מוכרים בעולם, ברוב המקרים הסתפקו אנשי המז"פ בפתיחה חלקית בלבד של שקית הגופות, ובצילום ראשו של המנוח, בלבד. באופן הזה לא תועד רוב שטח הגוף, מה שלא מאפשר לדעת למה מתו, או אם, למשל, עברו התעללות מינית.
גם הדחפורים מיהרו לעלות על מתחם המסיבה ברעים, שהוא זירת עבירה ענקית, מלאת ראיות שהיה צריך לאסוף בקפדנות. כל זה קרה באופן מוגבל ביותר, לדברי מקורות הבקיאים בנושא.
כל זה הוא רק חלק מסיפור ההתמודדות של מדינת ישראל עם אחד מהאירועים החשובים בתולדותיה, שלא הקימה עד כה גם חמ"ל ממשלתי מיוחד, לתיעוד זוועות 7 באוקטובר, למען הזיכרון ההיסטורי ולמען ההסברה.
חשוב להבהיר כי המשטרה, שהייתה מופקדת על ניהול המתקן בשורה, מסתמנת כגוף שייצא בציונים גבוהים יחסית מוועדת החקירה לאירועי 7 באוקטובר. השוטרים היו הגורם הביטחוני הראשון שהגיע לזירות רבות, מהראשונים, אם לא הראשונים, להתעשת ולהבין את המצב וחומרתו.
שוטרי מג"ב, ובהם לוחמי הימ"מ, נלחמו בגבורה עילאית והצילו את חייהם של מאות ואולי אלפים של אנשים. אין ספק גם כי מערך השוטרים והמתנדבים ששירתו בחלק האזרחי של שורה, לצד חיילי הרבנות הצבאית, עשו כל מה שיכלו, תוך התמודדות עם מראות קשים מנשוא, כדי למלא את תפקידם.
מהמשטרה נמסר: "מאות שוטרים עובדים יום ולילה בפרויקט העצום והעצוב הזה, שברנו שיא עולמי בזמן הזיהוי יחסית לכמות המתים”.
ממשרד הפנים נמסר: "בוצעה עבודה ממושכת להכשרת מתקן שורה, בעלי התפקידים, המתנדבים והציוד".
