בשבת השחורה, כך סיפר אביו, דורון אלוני, מפקד ימ"ר לכיש במשטרה, רצה ערן ז"ל לצאת איתו ולהילחם במחבלים. בקושי רב הצליח להשאיר אותו בבית וביקש ממנו לשמור על אמו ומשפחתו. אתמול הובא למנוחות, אחרי שנהרג בקרב שניהלו לוחמי חטיבת גולני בשג’עייה בעזה.
מאות ליוו בדרכו האחרונה את הלוחם סמל ערן אלוני שנטמן בבית העלמין בבאר־שבע. אביו, דורון אלוני, ספד לו: "ערני שלי, אהוב ליבי. מענטש. אתה אמנם גיבור ישראל, אבל קודם גיבור של משפחת אלוני. אנחנו מתקשים להאמין. אני מתקשה להאמין. אתה פרח שרק החל לצמוח. אני לא מפנים שלא תשוב. המסע שלך הוא כזה קצר. אתה רק בן 19. אתה ילד מלא ערכים. אהבת את המדינה. טיילת בשביל ישראל. התכוננת לצבא מנטלית ופיזית".
עוד סיפר אביו כי בשנה האחרונה ניהל ערן זוגיות עם אגם והיה מאושר. "לקחת מחברת ורשמת יעדים ומשימות שאתה רוצה לממש. השגת הרבה מהם. אבל 19 שנים זה לא מספיק. ערן, אני ואמא, עומר, עמית ואופיר גאים ביעדים שלך. היית נחוש. חתרת למגע בכל פעם שהיית צריך. ביום שבת הארור ב־7 באוקטובר היית דרוך כמו קפיץ ורצית לצאת ללחימה. ביקשתי: ערן, תישאר, תשמור על אמא והמשפחה. היה צריך להחזיק אותך.
"באותה שבת ארורה נסעתי כדי לחלץ את אחיך הגדול עמית. אני רוצה לבקש סליחה ממך, ערן, שאותך לא יכולתי להציל. באיזה עולם אנחנו חיים שאבא מספיד את בנו? אני גאה בך, ערני. שבוע שעבר התחלפתם, וחלק אחר של המחלקה נכנס לעזה. אתה לא התחלפת כי אתה חובש. אני מבקש מכולם לא לשכוח שאנחנו העם היהודי, עם הנצח. איש לא יוכל לנצח אותנו. אנחנו משלמים מחיר יקר מנשוא".
אחותו של ערן, עומר, נשאה דברי פרידה ואמרה: "אח יפה תואר, תלתלי זהב, צנוע וטוב לב. כמה ניסיתי לעצור בעדך מלהיות גיבור. לפני חודשיים סיפרתי לך שאתה הולך להיות דוד. דור ההמשך שלי ושל כל המשפחה יגדלו בדמותך, על ערכים של אהבת הארץ ונתינה". אחיו עמית, שניצל מהטבח בפסטיבל הנובה, אמר: "היית הנער עם הלב הכי טוב, עם עקרונות ברזל. תודה שהגנת עלינו בגופך. סליחה. סליחה שלא אמרתי מספיק כמה אני אוהב אותך ושאתה חשוב לי".
נציג צה"ל ספד לו: "גדלת במשפחה של לוחמים. אביך יצא ב־7 באוקטובר ונפצע. התגייסת במרץ 23’. עברת מסלול קשה ומאתגר בחיוך גדול. על סיפור גבורתך וגבורת חבריך יגדלו דורות. חבריך מהגדוד המפואר ממשיכים בלחימה, ונקראתי אני, מג"ד 51 לפני 30 שנה, להספיד אותך. בגולני לוחם מספיד לוחם. ערן החכם והאמיץ, היה שלום, לוחם". שירה קוייפמן, שהכירה אותו, כתבה עליו: “תמיד קראתי לו מענטש והוא היה כל כך נבוך מהתואר. כל כולו טוב ונתינה. חיוך מאיר לבבות. ערן, נשבר לי הלב. רצית להיות משהו גדול בחיים האלה. עכשיו אתה גיבור ישראל”.
