תומר היקר, ב־12 במאי שנת 2020, כשפקד אותי האסון על נפילתו של עמית החייל שלך, הפקוד שלך והבן שלי, הגעת אליי. חיבקת אותי ואמרת לי שאתה שם בשבילי, ואכן היית שם בשבילנו כל הזמן. ליווית אותי ברגעים הכי קשים שלי, ברגעים הכי משמחים שלי. היית ראשון לדעת שאני בדרך להיות אבא והראשון לדעת שנולד בני. אפילו נתת לי כמה עצות על איך להיות אבא מחדש. תומר, לא אשכח שאמרת לי שאבא צריך להיות בשביל הילדים שלו והמחשבה על ארבל הבת שלך שלא תהיה איתה, קשה לי. מהיום; משפחתך היא משפחתנו וכמו שחיבקת אותנו, ככה נחבק את משפחתך.
עבורי, הנפילה שלך היא אותו דבר כמו הנפילה של הבן שלי עמית. אותה הרגשה, אותה תחושה, אותו הלם, אפילו אותו בכי.
אתה מפקד נערץ על פקודיך. היית עבורם הרבה מעבר למפקד. היית מנהיג וכפי שאמר עמית – 'הכי טוב ללכת אחרי תומר'. יש לך מורשת בחטיבת גולני שתישאר לעד, יש לך מורשת שילמדו אותה בכל בתי הספר למנהיגות צבאית. אתה מנהיג מהבטן ומהנשמה.
תודה לך. תודה שהיית שם עבור הבן שלי, תודה שהיית עבור החיילים שלך וסליחה – סליחה על מה שלא הספקנו. את הבקשה שלך ללכת יחד למשפחות השכולות, 41 משפחות שביקשת ורצית ללכת לכל אחת ואחת מהן ברגע הראשון שיתאפשר ולא הספקת. את המשימה הזאת אני אעשה בלעדיך לצערי, אבל ברוחך.
אתה אות ומופת לאיך צריך להיות מנהיג, מפקד ואדם.
אין לי ספק שעמית שם למעלה מחכה ומצפה לך עם שטיח אדום ועומד זקוף קומה ומצדיע למפקד הנערץ שלו - תומר גרינברג.
הביאה לדפוס: קורין אלבז אלוש
