בימי שגרה הציבור הישראלי לא יזהה את מפקד גדוד 13 של גולני ברחוב, וגם השם שלו לא יגיד להם דבר. אבל בחודשיים האחרונים המונים התאהבו בסגן־אלוף תומר גרינברג ז"ל. הם שמעו איך הוא קפץ מביתו בקיבוץ אלמוג ב־7 באוקטובר כדי לקחת חלק בקרבות הגבורה של הגדוד, שאיבד באותו יום לא פחות מ־41 לוחמים. הם ראו אותו נושא נאום מרגש, ספוג באהבת המדינה, הארץ והלוחמים שלו – "דור האייפון" שהוכיח מאז שוב ושוב שהוא לא פחות ראוי מקודמיו בקרב על הגנת המדינה.
כשהחל המבצע הקרקעי הפציע סא"ל גרינברג פה ושם בסיקור, תמיד מחייך ונותן לאימהות ולאבות בבית את התחושה שהבנים בידיים הכי טובות שיש. שלשום, כהרגלו, הוא זינק לתוך האש כדי לסייע לכוח שהסתבך בקרב על קסבה בצפון־מערב שג'עייה, ושם מצא את מותו לצד שמונה לוחמים אחרים. כמו לכל הערים והשכונות בעזה, גם לשג'עייה לא מגיעים אם בוחרים במסלול החיים הקלים. בגולני המקום כבר נחשב למקולל, אחרי נפילתם של 16 לוחמים במבצע צוק איתן ב־2014. שמונה מהם השתייכו לגדוד 13 ונפלו בתקרית הנגמ"ש המפורסמת, שבה גם נחטפה גופתו של אורון שאול ז"ל. הטראומה הזאת, סביב השכונה שעשתה הכי הרבה צרות ליישובי הנגב המערבי, ריחפה באוויר כל העת. שלשום נוסף לה פרק חדש וטרגי לא פחות.
הכל התחיל בהפתעה: צוות קרב משותף, בהובלת גדוד 53 של השריון, נשלח לטהר מתחם שעליו אמרו גורמים צבאיים שהיה נטוש. בהתאם למדיניות העדכנית והמתחייבת נוכח התעצמות חמאס, גם הפעם קדמה לכניסה הקרקעית פעולה אווירית וארטילרית על מנת לבצע "ריכוך" שיקל על התקדמות הצוות, שכלל גם פלוגה מגדוד 51 של גולני, יחידת הנדסה וכוחות נוספים. בסיבוב הקודם, הסיוע הזה הגיע רק אחרי הסתבכות של הכוח. בשעה 16:30 נכנסו כוחות צה"ל לסריקה ונתקלו במטען חבלה, ירי מרובי M-16 תקניים ורימונים. ככל הנראה המחבלים יצאו מפיר של מנהרה והפתיעו את הכוחות, שכאמור חשבו שהכניסה למתחם תהיה בלא התנגדות. בשלב זה נותק הקשר עם אחד ממפקדי הפלוגות והכוח שלו. החשש הכבד היה שהם נחטפו, ממש כמו במקרה הנורא של אורון שאול ב־2014. בשלב זה קפצו לזירה מפקד גדוד 53, מפקד גדוד הסיור של גולני שהיה בגזרה שכנה וכן מג"ד 13, סא"ל גרינברג, שפיקד על גזרה אחרת. מפקד חטיבת גולני, אלוף־משנה יאיר פלאי, החליט לשלוח את אל"מ יצחק בן בשט, ה"צל" שלו, כלומר קצין בכיר שנמצא בין תפקידים ומלווה מפקד שזקוק לכל סיוע. בן בשט, "בנבה" בפי כל מי שמכיר אותו, היה אמור לראות את עזה רק בסיוטים שלו: הוא בכלל היה בחופשת שחרור. ביום חמישי שלפני השבת השחורה הוא חזר מטיול משפחתי, וברגע שהחלה מתקפת חמאס הוא עזב הכל והתייצב לצד מח"ט גולני, פלאי. האחרון היה סמ"פ של "בנבה" בגדוד 51. המג"ד היה יניב עשור, היום אלוף וראש אגף כוח אדם. פלאי ו"בנבה" הפכו לחברים בלב ובנפש, ונשאו עמם את זכרו של חבר נוסף, רב־סרן רועי קליין ז"ל. הקשרים האלה הם גולני. בקרב שלשום, פלאי רצה ש"בנבה" ישמור בעיקר על גבולות הגזרה מחשש לירי דו־צדדי. אבל "בנבה", וזה כבר לא אמור להפתיע איש ובטח לא את פלאי, נכנס לתוך האש והפעם המזל לא שיחק לו: הלוחם ששרד את לבנון השנייה, מבצעים מיוחדים בשלדג ולחימה בעזה, נפל בקרב. גם גרינברג ושני המ"פים, רס"ן משה בר און ורס"ן רועי מלדסי ז"ל, נוספו לרשימה המתארכת של חללי צה"ל במערכה: 115 בסך הכל, מהם 82 של גולני. רשימת הנופלים בונה עוד אגף במורשת מעוררת ההשראה של החטיבה, היכן שלוחמים עזי נפש מתחנכים על החתירה למגע, השגת הניצחון ויצירת רעות ואחווה בתוך החטיבה ומחוצה לה: מג"ד 13 של גולני, תומר גרינברג, הגיע כדי לעזור לסא"ל רועי, מג"ד 53 של השריון, שהחליף את סא"ל סלמאן חאבקה ז"ל, שנפל בצפון הרצועה כשהגיע לסייע לגרינברג.
רס"ן מלדסי החליף את מפקד הפלוגה הקודם, שנפל בקרב על מוצבי הגדוד בנחל עוז. אף גדוד בצבא לא חטף ב־7 באוקטובר מכה כמו גדוד 13, ואף אחד גם לא עמד על הרגליים כל כך מהר ובאופן כה מרשים: לוחמים חדשים עלו מההכשרה, קצינים שהיו בלימודים עזבו את הלפטופים ובאו לסייע ובתוך זמן קצר הגדוד עבר מבלימה להתקפה – ובהצלחה מובהקת: הם הרגו עשרות מחבלים במקומות הכי קשים, בשכונה שכולה גיהינום אחד גדול שמורכב משטח צפוף להחריד, תווך תת־קרקעי מסוכן ומחבלים מנוסים שלא יוותרו עד טיפת החמצן האחרונה, ואף העדיפו להישאר בצפון הרצועה ולא להתכנס במעוזי חמאס בדרום. אבל הגדוד, תחת אוגדה 36 של תת־אלוף דדו בר כליפא, עמד במשימות. צה"ל חיסל שם לא פחות מ־350 מחבלים, בהם המג"ד וסגנו. התוצאות הקשות בקרב שלשום, שנמשך כשעתיים וחצי, הפכו את יום אתמול לאחד מהעצובים מאז תחילת המלחמה. אלוף פיקוד הדרום מצא לנכון להכניס מוטיבציה בלוחמי גולני, וגם הרמטכ"ל הדגיש: "כוחות רבים הלכו לתוך האש ולסכנה. ככה נכון לנצח". אולם בתחקיר הקרב כבר עולה סוגיית הסיוע האווירי, והביקורת שנשמעה על כך שלא נעשה די כדי להבטיח כניסה יותר חלקה של הכוחות. על כך אומר מפקד בכיר במערכה: "במקומות שבהם נלחמנו קרקעית, אף מחבל לא חזר. איפה שהפצצנו מהאוויר, האויב שהסתתר חזר והשתקם. אי־אפשר שתושבי נחל עוז שגרים מול שג'עייה יחזרו לביתם מבלי שנפעל שם בעוצמה קרקעית עם טנקים ו־D9 על הקרקע. זה עניין מקצועי". מנגד, ישנם יותר ויותר עדויות של מפקדים ולוחמים, שלפיהן מאז קריסת הפסקת האש והחזרה ללחימה, היקף ה"ריכוך" המקדים והסיוע פחתו. בצמרת צה"ל מכחישים. סוגיה נוספת שמעסיקה את הצבא והציבור היא הפעולה להשבת גופותיהם של עדן זכריה ורס"ב זיו דדו ז"ל, פעולה שעלתה בחייהם של רס"ר (מיל') גל מאיר איזנקוט ורס"ר (מיל') איל מאיר ברקוביץ': האם היה ראוי לסכן את הכוחות לטובת המשימה? זהו דיון ערכי חשוב. כדי לקיים אותו צריך לדעת האם בצה"ל ידעו על שתי הגופות בוודאות מראש, או רק על אחת מהן.
בינתיים בצה"ל הוחלט להפקיד את גדוד 13 בידי המג"ד הקודם, סא"ל יובל מזוז, ששימש כקצין המבצעים של פיקוד צפון. בעוד משפחת גולני והמדינה כולה מתאבלת על אובדנו של תומר גרינברג, הלוחמים כבר ערוכים למשימות הבאות שיוטלו עליהם. להיות לוחם בגולני פירושו שאפילו לא חושבים על אופציה אחרת.
