ההודעה המעציבה של דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי ביום שישי, על הירי בשוגג של חיילי צה"ל בשלושה חטופים שהצליחו לברוח מחוטפיהם בחמאס, העכירה את מצב הרוח הלאומי של מדינת ישראל, שגם כך לא היה בשיאו, בלשון המעטה. האווירה זלגה גם לאולפני הטלוויזיה ולרשתות החברתיות, שם נשמעו תהיות בקול ובכתב על כדאיות המשך המבצע הקרקעי ועל הצורך להוביל לעסקה לשחרור החטופים "עכשיו". ביום שישי בערב אפילו הגיעו כמה מאות אנשים להפגין בתל־אביב בדרישה שכזו, בעיקר בני משפחות החטופים אבל גם רבים אחרים שהביעו את מורת רוחם לנוכח מדיניות הממשלה בנושא בני הערובה.
אפשר כמובן להבין את התסכול הזה, לנוכח הסיטוציה הנוראית ולנוכח משבר האמון הקשה של רבים מאזרחי ישראל כלפי הממשלה. אולם, כפי שכבר למדנו בעבר מהמשא ומתן לשחרור גלעד שליט, המחאה העממית המתוקשרת שנועדה ללחוץ את ממשלת ישראל לפעולה בנושא העסקה מובילה דווקא להקשחת עמדות מצד חמאס ולהאטה גדולה יותר במגעים. וכאן הסכנה הגדולה - התמונות של ההפגנה ביום שישי בלילה מתל־אביב צפויות דווקא לחזק את יחיא סינוואר לדרוש תמורה גבוהה יותר במשא ומתן העתידי לשחרור הגל הבא של בני הערובה. זו דרכו וממנה הוא ניזון. זה האיש שניסה בעצמו לטרפד את עסקת שליט מאחר שחשב שהיא אינה טובה מספיק לחמאס. סינוואר, במקום מסתורו במנהרות של חאן־יונס או רפיח, ימשיך לנסות להתעלל במשפחות החטופים ככל שניתן, ויעשה בימים הקרובים עוד לא מעט תרגילים וטריקים פיסכולוגיים כדי להגביר את הלחץ על הממשלה לעצור את המהלך הקרקעי. הוא צריך את זה, על כך הוא בנה מלכתחילה: שבני הערובה ייתנו לו את הערבות, את החסינות מפני השמדה או חיסול. ולכן כנראה שנשמע לא מעט בימים הקרובים הצהרות מצד בכירי חמאס שאם ההתקפה הישראלית תיעצר אפשר יהיה לדבר על שחרור אסירים. אך זה לא אומר ששחרור כזה יגיע. סינוואר וחבורתו דווקא ינסו למשוך עוד זמן כדי לגרד עוד כמה ימים, בניסיון להבטיח את הישרדותם. ואולי גם צריך לומר את האמת לציבור הישראלי ולמשפחות החטופים: עסקה "עכשיו" לא תקרה. גם אם ישראל תציע שחרור של כל בני הערובה בתמורה לכל האסירים הפלסטינים, סינוואר לא יסכים לכך ללא ערבות בינלאומית ברורה שתינתן לו ולחבריו חסינות ושחמאס יוכל לחזור ולשלוט ברצועה.
וכאן צריך לומר גם כמה מילים על המהלך הקרקעי. על אף המחיר שהוא גובה בחיי אדם, על אף הסכנה לחיי בני הערובה ועל אף הקולות באולפנים שנעים בין אופוריה לדיכאון, המהלך הזה נושא פרי בשטח. בסופו של דבר צריך לזכור: אם החיילים לא היו יורים בשלושה, כנראה שרוב רובה של הפרשנות הזו היה מתמקד בכך שמדובר באינדיקציה ברורה להתפוררות חמאס וליכולת הפיקוד והשליטה של צמרת הארגון. זה לוקח זמן וזה ייקח זמן. הפעולה הקרקעית הנרחבת נוסח זו שאנו עדים לה כעת בחאן־יונס אולי תשנה את פניה ותהפוך לפעולות נקודתיות יותר ונסמכות מודיעין מדויק - הממשל האמריקאי מבין זאת ומקבל זאת - אך היא תימשך. חמאס משלם מחיר יקר על ההחלטה שלו לצאת להתקפה ב־7 באוקטובר, וימשיך לשלם. ומעבר לכל אלה, צריך לזכור גם בימים שבהם החדשות גורמות לכולנו לשקוע בדכדוך לאומי כללי: למדינת ישראל אין ברירה אחרת אלא לפעול עד למיטוט חמאס. אסור בתכלית האיסור שהארגון הזה, שאחראי לאסון הגדול ביותר בתולדות המדינה, יוכל לחזור לשלטון בעזה. אם הדבר הזה יקרה, נהיה עדים לעוד ועוד ניסיונות לבצע פעולות נוסח 7 באוקטובר. רק פעולה עיקשת ועקבית נגד חמאס תוכל למנוע אסונות שכאלה בעתיד.
