דולב הוא ילד על הכיפאק, ברדקיסט, תמיד מוקף בחברים. אבא מעולה שמתרוצץ עם הילדים, בנה להם קיר טיפוס בבית. הוא חובש מתנדב במד"א ובאיחוד הצלה. הוא טיפל בכל כך הרבה תושבים בעוטף. בשבת ההיא הוא שמע קריאות לעזרה מחוץ לבית ויצא לטפל באנשים. שלושה שבועות הוא היה נעדר עד שגילינו שנחטף. הוא השאיר בממ"ד את סיגי, בת הזוג שלו, שהייתה בחודש תשיעי, ושלושת ילדיהם. סיגי ילדה כמה ימים לאחר מכן את בתם דור.
דולב חולה בהשימוטו, מחלה כרונית שפוגעת בבלוטת התריס. הוא צריך לקחת כדור כל יום. הגענו לברלין למשרדי הצלב האדום עם ארגזים של כדורים שיעבירו לו ולכל חטופי ניר עוז. הם לא עשו עם זה כלום.
ארבל היא ציפור הנפש שלנו, התינוקת הקטנה והעדינה שלנו, כל כך שמחה ותאבת חיים. יש לה חיוך ממגנט, אף אחד לא עומד בפניו. היא בקשר עם הקשישים בקיבוץ ותמיד עוזרת להם. אני הייתי מגיע פעם בשבוע לקיבוץ וכל הזמן הייתי יוצא בגאווה. לא הפסקתי לקבל מחמאות על הילדים.
אריאל הוא בן הזוג של ארבל. אני נלחם עליו כמו על הילדים שלנו, ואני אתפרק כשאראה אותו בדיוק כמו כשאני אראה את הילדים שלי. הוא עם התינוקת שלי כבר חמש שנים. הזוגיות שלהם כל כך מדהימה, אש ומים, משלימים אחד את השנייה. חודש לפני המלחמה הם אימצו גורה בת שלושה חודשים בשם מרפ שחולצה מהשטחים. כשחטפו אותם מהממ"ד הנבלות רצחו אותה.
עזבנו את הקיבוץ לפני שבע שנים, אבל אנחנו עדיין חלק מהקהילה, ובשבת ההיא ראינו את כל מה שהם כותבים על היריות והצעקות בערבית מחוץ לבית, על כמה הם מפחדים. אין ספק שאנחנו בחוסר ודאות, אבל זה כלום לעומתם. הם לא יודעים אם זה יום או לילה, אם הם יקבלו אוכל, אם יבואו לענות אותם או לרצוח אותם. הם נמצאים מתחת לאדמה, בחושך. לנו יש אור.
כולנו, ובעיקר יעל אשתי ואני, נמצאים במשימת חיינו. אנחנו חווים את לידת ילדינו בשנית, לידה שמלווה בייסורים קשים מנשוא, ואנחנו מאוד מקווים שיהיה לה סוף טוב.
משפחות חטופים ונעדרים המעוניינות להשתתף בפרויקט: yediot.oct@gmail.com
