אֶת הַשָּׁעָה הָעֲגֻלָּה אֶפְשָׁר לְהַחֲלִיף בְּטִילִים,
אֶת הַבַּיִת בְּמִלְחָמָה קָשָׁה
וְאֶת הַגּוּף בָּעֲבוֹדָה
יוֹמְיוֹמִית,
מְעַכֶּלֶת אֶת הָאַהֲבָה עַל פִּיהָ.
אַתָּה מִתְמוֹדֵד הֵיטֵב עִם שְׁרִירֵי הָאַזְעָקָה,
מַנִּיחַ פִּסּוֹת צֶמֶר גֶּפֶן
בָּאֹזֶן הַתִּיכוֹנָה, הֵיכָן שֶׁהַתְּעָלָה
מִתְעַקֶּלֶת לְתוֹךְ רֶשֶׁת הַבְרָחוֹת פְּנִימִיּוֹת,
הֲכִי קָרוֹב לַמֹּחַ, כְּלוֹמַר לַשִּׁכְחָה,
וְנִרְדַּם.
מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהֵרָדֵם שׁוֹגֶה בַּחֲלוֹמוֹת עַל רְעָמִים,
כָּל הַשְּׁאָר חוֹטְאִים בְּגֵרוּד הַגּוּף
תַּחַת הַשְּׂמִיכָה הַכְּבֵדָה,
מִתְעוֹרְרִים כָּל שָׁעָה עֲגֻלָּה, בְּדִיּוּק,
לְוַדֵּא שֶׁהַדְּמָמָה עֲדַיִן קַשּׁוּבָה
בַּתְּעָלָה הַנְּכוֹנָה.
אֶת הַבַּיִת אֶפְשָׁר לְהַחֲלִיף בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה,
אֶת הַמִּלְחָמָה בְּאַהֲבָה
וְאֶת הַזְּמַן, כְּתָמִיד, בְּנוֹף מְטֻשְׁטָשׁ.
הַבִּיטוּ בּוֹ, הוּא בָּא וְהוֹלֵךְ. מְעֻרְפָּל וְסָמִיךְ.
מִי שֶׁיּוֹשִׁיט יָד, יִגַּע בְּכַנְפֵי יַנְשׁוּף.
מִי שֶׁיְּהַסֵּס, מָה נֹאמַר,
בּוֹא הַבַּיְתָה?
