אח ואחות צעירים מהעוטף איבדו הורים בשבת הנוראה. בכאב שלא ניתן לשקף אבד האמון, האדמה נפערה. כבר אין על מי להישען או לקבל עצה טובה, וביום שיחליטו להתחתן - מי ילווה אותם לחופה?
פליטים בארצם, מבוכה ומבוך, לא יודעים אם אפשר עוד לסמוך. "ארבע על ארבע" בנפשם משלבים, כמו שאבא אמר, "מתגברים ויוצאים". נשמטה הקרקע תחת רגלינו, נשבר הלב כי הופר הקוד: "להיות עם חופשי בארצנו, ולעולם, לעולם לא עוד". אח ואחות בתחילת דרכם, שרק התחילו להקים את ביתם. מחפשים מקום. פליטים בארצם. על כולנו להיות עכשיו בשבילם.
מוקדש באהבה לרז ולתומר איתמרי, לזכר הוריהם, לילי ורם ז"ל
