השאלה, אם לקחת לרגע השראה מחנוך לוין, די פשוטה: האם ומתי הטלוויזיה תהיה טלוויזיה? האם לנצח נאכל חרב מבוקר עד לילה באין־ספור מהדורות, שידורים ישירים ומשדרים מיוחדים, או שיגיע הזמן - אם לא כבר הגיע - שערוצים 12, 13 וכאן 11 יחזרו לשדר, נניח, משהו שלא קשור, מתייחס או מחובר ישירות ל־7 באוקטובר?
אם תרצו לנסח את השאלה בדרך אחרת, בואו נלך על: אמא, מותר כבר לצחוק? התשובה חיובית אם אתם 'ארץ נהדרת', שלילית אם אתם 'הכוכב הבא לאירוויזיון', ואל תשאלו אם אתם כל השאר, עכשיו זה לא הזמן.
מתי הזמן? לא ברור. שלושה שבועות אחרי פרוץ המלחמה, בקשת סברו שהגיע הזמן, והחליטו להעלות בשעות הערב פרק של 'הכוכב הבא'. זה לא החליק בגרון לזועמי הרשתות החברתיות, ואחרי שבהמשך היום פורסמו ידיעות על נופלים בעזה, קשת נסוגה וביטלה את השידור, רק כדי לחזור ולהעלות את 'כוכב' בהמשך, בפורמט מרוקן משמחת חיים או מקהל באולפן, ומנופח בפאתוס. "זה לא מוצר מנותק והאפי־האפי־אסי־ורותם, זה מוצר היברידי, וקיווינו שאם בפרק הראשון אנשים בכו, בשני התרגשו, בשלישי אולי הם יכלו להתחיל קצת לחייך", אומר בכיר בקשת.
לך תבין מתי לאפשר לדני קושמרו ותמיר סטיינמן לישון, סוף־סוף, כמה שעות רצוף, ולהעז לנתק לרגע את אינפוזיית החדשות מהווריד מבלי לגרום לציבור לפרכוסים. "דרוש סיסמוגרף מאוד רגיש", אומר חוקר התקשורת פרופ' גבי וימן מאוניברסיטת רייכמן, שהקדיש לא מעט מחקרים להשפעות הטרור על התקשורת. "וכשאנחנו עוד תחת ההלם של 1,200 הרוגים ומישהו עושה 'הכוכב הבא' בשבוע השלישי למלחמה, הוא כנראה לא הפעיל את הסיסמוגרף הנכון".
ועדיין, מתישהו מוכרחים להתקדם. "המחשבה הייתה ששעה אחת מתוך 24 ביום של חדשות אתה יכול לייצר תוכנית אחרת", אומר הבכיר בקשת, "ושזה מצרך מאוד נדרש ונזקק לחלק עצום מהציבור הישראלי בתקופה הזאת - כי אנחנו באמת מרגישים שיש לנו גם אחריות לחוסן הנפשי של הצופים. הביקורת הכי שכיחה נגדנו, שאנחנו מקבלים כל יום, היא 'למה אתם משדרים כל כך הרבה חדשות'. מצד שני, כל דיבור על שגרה או נורמליות בכלל לא בשיח כרגע. אז התחלנו מארז ואברי, שזו עדיין תוכנית אקטואליה מנווה אילן אבל מבוססת על אישיותם של המגישים, ולפחות בימים הראשונים היה לזה את האפקט הנכון וזה איפשר לאנשים לנשום טיפה אוויר".
שבועיים וחצי אחרי 7 באוקטובר, חזרה למסך 'ארץ נהדרת' - גם היא מותאמת־מצב ומחפשת את הטון הנכון. "המטרה הייתה להעלות חיוך, לא שתתפקע מצחוק מול המסך - בחודש הראשון הייתה תחושה שאפילו חיוך אולי לא לגיטימי".
אגב, שבועיים וחצי הוא בדיוק פרק הזמן שלקח ל'סאטרדיי נייט לייב' הקומית לעלות בארה"ב אחרי פיגועי 11.9, ועדיין, לא מדובר בשום אירוע דומה; במקרה הישראלי מדובר באסון מתגלגל ובתקופה ממושכת של אי־ודאות בעקבותיו, כשזכייניות הטלוויזיה נמצאות במצב חסר תקדים – גם ברמה העולמית – של "אחריות כלשהי למורל הלאומי, אבל חוסר יכולת להחליט על חזרה לשגרת שידורים כשיש לנו חטופים, חיילים נלחמים ואלפי מפונים", אומרת טל פרייפלד, סמנכ"ל הטלוויזיה של כאן 11.
וכך נוצר מצב שבו, למעשה, מחכים הערוצים לראות מי ימצמץ ראשון ויעז לשדר משהו שאיננו מותאם־מצב. והלחץ הולך וגובר, גם כלכלית: אם טרם הבחנתם, הטלוויזיה המסחרית כבר כחולה בפנים מחוסר חמצן כספי. המלחמה הרגה מיידית את תזרים הפרסומות, ואולפני החדשות – שביומיום זולים יותר מהפקות ריאליטי ודרמה – התייקרו במאות אחוזים לנוכח אינספור צוותים, פריסות ואולפנים שמוכרחים להישאר פעילים כל הזמן.
"באוקטובר הייתה לנו ירידה של 90 אחוז בהכנסות, בחודש שאחרי זה היה רק 75 אחוז", מדווחים ברשת. המפרסמים נמלטו במיידי כמעט כולם, ובניסיון לקושש פרנסה, הובילה קשת מהלך אגרסיבי של מכירת זמן פרסום בחצי מחיר. חלק מהמפרסמים חזרו, אבל ההכנסות רחוקות עדיין מלחזור למה שהיו, ולמעשה כל הפקה שאיננה חדשות היא לא כלכלית. "'כוכב' זו תוכנית שעולה מיליונים, ואין כרגע דרך להחזיר את זה מפרסומות על המסך'", אומרים בקשת. "כל חצי שעה של יונית עדיפה כלכלית, אבל אנחנו חייבים להציע לציבור תמהיל של תוכן. גם כש'ארץ נהדרת' הביאה את הרייטינג הכי גבוה מאז הקמת הערוץ שמחנו, אבל כלכלית אין לזה שום הצדקה".
בהתאם, הזכייניות קיצצו בהוצאות ככל שיכלו - בקשת קיצצו בשכר בשתי פעימות, הפקיעו ימי חופשה, ביטלו הפקות ושיחררו עובדים. ברשת בוצע קיצוץ רוחבי של עשרה אחוזים במשכורות לכל מי שמרוויחים מעל 10,000 שקל, והשכר הרגיל אמור לחזור בינואר.
העניין הוא שאי־אפשר יותר לשדר דיאטה חדשותית בלבד, בפרט בשלב במלחמה שבו החדשות הן, רוב הזמן, ישנות, "ולא משנה כמה התרגשתי לראות בחדשות את הגדוד של הבן שלי מדליק נרות חנוכה, כמה הדלקות נרות אפשר להכיל?" מנסחת חוקרת התקשורת ד"ר עלינא ברנשטיין מהמכללה למינהל. "וכמה אפשר לשאת מצב שבו זה כבר לא חדשות, אלא בעיקר המון דיבורים ושאלות וספקולציות ועוד־ועוד מומחים שלא באמת יודעים מה קורה, והם על המסך רק כי פעם הם היו משהו?"
בהתאם, האסקפיזם הטלוויזיוני הופך מצרך מבוקש מיום ליום. בנטפליקס - בירת האסקפיזם העולמית - סבלו מירידה דרמטית בשיעור הצופים מישראל באוקטובר, כשהישראלים נדבקו בסופר־גלו לחדשות, אבל בחודש האחרון רואים שם התאוששות מרשימה, כשהסדרות המובילות בשיעורי הצפייה בישראל הן 'מתודלקים', אקשן קומי מושקע ופרוע, ו'אתגר הדיונון', ריאליטי מושקע ופרוע, הכי רחוק שאפשר מהתוגה הקיומית הישראלית הנוכחית.
מצד שני, לא בטוח שהנהירה לנטפליקס מאותתת לזכייניות המקומיות שגם להן מותר. "אנשים לא הפסיקו לצרוך תוכני אסקפיזם וריאליטי, אבל מרגישים פחות נוח לעשות את זה במקום שבו הם צורכים את החדשות שלהם", אומר גורם בכיר ברשת, ובמילים אחרות: אתם לא אוכלים, סליחה, בשירותים. אבל בקשת מאמינים ש"יחזרו לצרוך אצלנו אסקפיזם גמור, גם אם אנחנו מרגישים לא בנוח עם זה, ויש לא מעט אנשים שמבקשים את זה".
בקיצור, אף אחד לא מוכן להתחייב לכלום, ואצל כולם מקנן החשש שמשהו בדי־אן־איי המקומי השתנה לבלי שוב. "מכיוון שאנחנו הולכים פה לאירוע פוליטי ארוך ומתמשך גם כשתיגמר המלחמה, וברור שאנשים יהיו בשנת אבל ולא ברור מתי יחזרו החטופים, מובן שמשהו מאוד בסיסי בתרבות הישראלית ישתנה", אומרת הבכירה ברשת. "השקות גדולות, כל תרבות הכלום־ושום־דבר, כל מה שהיה אבן יסוד בתרבות הפריים־טיים בשנים האחרונות - לא נוכל יותר להעלות את הדברים האלה".
"הברודקאסט ישתנה לאורך זמן", מסביר פרופ' גבי וימן, שנזכר במה שקרה במלחמת יום הכיפורים. "אחרי המלחמה גילו שבימים הראשונים של המלחמה היה צורך עצום במידע, והתקשורת סיפקה את הצורך הזה. בשלב השני - שבו אנחנו נמצאים להערכתי עכשיו - אתה רוצה להרגיש סולידריות בקבוצה. בשלב השלישי מופיע הצורך באסקפיזם, ואז הביאו בערוץ הראשון סרטים ישנים, אופרות סבון וכו', וגם עכשיו, ככל שהצורך האסקפיסטי יגדל, יהיה צורך בתכנים מסוג אחר".
רשת: 'האח הגדול' בתוקף
ברשת דווקא מלהקים בימים אלה עונה חדשה של 'האח הגדול', שלא ברור עדיין אם תשודר במרץ או במאי. גם 'הישרדות' בתכנון - שוב, לא ברור למתי והאם לא חווינו ב־7 באוקטובר את כל עונות ההישרדות שלהן נזדקק אי פעם.
הריאליטי 'פקין אקספרס' והדוקו־ריאליטי 'הפליליסטיות' - סיפורן של שש פרקליטות בכירות שמייצגות את ראשי משפחות הפשע בישראל - שתיהן תוכננו לעלות החורף ונשלחו למדף הקפואים, ולא ברור אם ומתי יופשרו. 'אבודים אוקראינה', שכבר צולמה, תתקשה לחלץ דמעות על גורלם של אבודים באוקראינה לנוכח כמויות האבודים המקומיות, וגם היא בסימן שאלה. "כל התוכניות יצטרכו לעבור התאמה מבחינת הטון", אומרת בכירה בזכיינית. "תיכננו לעשות 'משחקי השף' עם שישה שפים, עם הפנים לחו"ל, הרבה ענייני מישלן - ברור שעכשיו כבר אי־אפשר. אז נחזור לרמה הכי בסיסית, שלושת השפים המקוריים, תוכנית קטנה ומקומית, שתסתכל על הישראליות ועל המקום הזה".
בשלב הביניים הנוכחי - שבו כבר מותר לחייך אבל אסור להוריד עיניים מאולפן החדשות - רשת משגרת ספיישלים מותאמי־מצב מדגם שלום אסייג, ואולפנים אקטואליים־לייט של תם אהרון ויעל פוליאקוב או גורי אלפי. כולם מחפשים להמציא את הנוסחה שתקליל ותרגש ותהיה מודעת לעצמה ולא תביך בו־זמנית.
בהקפאה עמוקה נמצאות כרגע שתי סדרות שכבר צולמו, 'שנות ה־90' ועונה נוספת של 'בלקספייס', והתכנון הוא להעלות אותן "מיד אחרי", כמאמר אנשי רשת. השאלה היא רק מיד אחרי מה.
קשת: 'הזמר במסכה' אאוט
הזכיינית המובילה הכניסה להקפאה את 'הראש', דרמה ביטחוניסטית של רון לשם וכמה מוצרים מתוסרטים אחרים שכבר צולמו. "יש דברים שנפשיר מתישהו ואז נגלה אם זה מקולקל או ראוי למאכל אדם", אומרים בזכיינית.
את פרקי 'הכוכב הבא' שצולמו בספטמבר נאלצו לזרוק, ולצלם במקומם את הפרקים המיוחדים שמשודרים כרגע. מועד שידורן של עונות 'הזמר במסכה', 'חתונה ממבט ראשון' ו'המטבח המנצח' שצולמו נדחה לזמן לא ידוע, וצילומי עונות חדשות של 'מאסטר שף' ו'המירוץ למיליון' נמשכו כמתוכנן, אבל גם להן אין שום מועד שידור שאפשר להתחייב עליו. צילומי תוכנית סמי־אקטואלית עם חנוך דאום הופסקו עקב גיוסם למילואים של אנשי צוות ובעיות טכניות שנבעו מהמלחמה, והגרסה הישראלית לריאליטי המצליח 'טרייטורס', שקשת השקיעה בה רבות, תידחה גם היא.
בינתיים נמשך מצב הביניים שבו הבידור כבר מותר, ובתנאי שלא יתרחק יותר מדי - או בכלל - ממרכז הכובד האקטואלי. גיא פינס חזר בשקט, ומשדר אייטמים מותאמי־מצב מסוג חיים־כהן־מבשל־לחיילים. ספיישל של רותם אבוהב מנסה על חיילים חומרים שנכתבו מעכשיו לעכשיו הצליח גם הוא.
כאן 11: 'המפקדת' תחזור
לכאורה, לא חסר כאן מה לראות שאיננו חדשות, אבל שום דבר לא באמת מנותק מהן: 'סליחה על השאלה' עם משפחות החטופים, 'זהו זה!' עגמומית (ההפקה הראשונה שאינה חדשות ששודרה אחרי הטבח), 'מה שתגידו' אקטואלית, שי שטרן, אסנהיים וקובן - בקיצור, ההפך הגמור מאסקפיזם, אבל לפחות מגוון למדי. בינתיים מצלמים גם ספיישל 'קופה ראשית' מותאם־מלחמה, 'טיול אחרי צבא' מותאם ו'שום, פלפל ושמן זית' כנ"ל. השאלה היא מה הלאה. צילומי 'המפקדת', 'היהודים באים' ו'בואו לאכול איתי' נמשכים כרגיל, אבל מועדי השידור לוטים בערפל קרב.
"שלוש פעמים ביום אנחנו משנים את הלוח - כרגע סימנו תאריך יעד טנטטיבי של אמצע ינואר, שבו אנחנו מקווים שנוכל לחזור לשדר תוכניות פריים־טיים שאינן מותאמות למצב היום", אומרת טל פרייפלד. עד לאחרונה הייתה תלויה באוויר העונה השלישית של 'טהרן', שצולמה כולה לפני המלחמה, "חשבנו שנצטרך לזרוק אותה או לפתוח פרקים ולצלם דברים מחדש, אבל כיום אנחנו מאמינים שהציבור יבין שזו סדרת דרמה לא מציאותית".
למדף ההקפאה העמוקה הוכנסו 'המזח' - על הפקרת המוצב האחרון בסיני במלחמת יום כיפור - שתוכננה במקור לעלות ב־8 באוקטובר; 'מוקד 11' שמתעדת אנשים במצוקה - אבל מהסוג הבלתי־אקטואלי; עונה חדשה של 'מנאייכ'; ו'האיש שרצה לדעת הכל', המבוססת על 'תיק נעדר' של דרור משעני. שתי האחרונות, מקווים בכאן 11, עשויות להתקבל יותר בקלות אצל הצופים; הן אסקפיזם שאינו קשור למצב, אבל עדיין דרמטי ולא בידורי. "כל עוד נשארו שם חטופים ומצבם לא ידוע, לחזור לתוכן רגיל לגמרי יהיה מוזר", מסכמת פרייפלד.
