המלחמה בעזה הבהירה כי מצבה של ישראל בקרב הדור הצעיר בארה"ב מדאיג מאוד, אבל הסקר של חברת “האריס", שבוצע בהזמנת המכון לפוליטיקה אמריקאית בהרווארד, מעלה תמונה שכבר מצדיקה פאניקה של ממש. כש־51 אחוז מהאמריקאים הצעירים חושבים שיש להשמיד את ישראל, מטרידה לא פחות העובדה שלא נעשה דבר כדי למנוע את המגמה הזו, שמתקרבת מזה כ־15־20 שנה. כך התרחשה הכרוניקה של כישלון שהיינו צריכים לזהות מראש:
ההתרחקות מהשואה: לכל אורך הסקר אפשר לראות כיצד התמיכה בישראל יורדת ככל שהנשאלים צעירים יותר - מתמיכה של כמעט 100 אחוז בקרב מי שזוכרים את מלחמת העולם השנייה ואת מיתוס הקמת מדינת ישראל, עד למצב שבו 51 אחוז ממי שנולדו בתחילת המאה ה־21 סבורים כי למדינת ישראל אין זכות קיום כבית לאומי לעם היהודי.
חינוך: מערכת החינוך האמריקאית, עוד לפני שהצעירים בכלל מגיעים לקולג׳, נמצאת בהידרדרות מתמדת ותלמידים אמריקאים מדורגים בתחתית המערבית בשורה של תחומים. הילדים האלה עדיין יודעים ש׳נאצים׳ זה דבר רע, אבל חלק גדול מאוד מהם בכלל לא מקשר את הנאצים לשואת העם היהודי ולסיבה בגללה מראש הוקמה מדינת ישראל, או שהם פשוט לא מאמינים שהשואה קרתה באמת.
דמוגרפיה: עוד שינוי שאפשר היה לראות מתרחש לפני שנים רבות - עלייה באחוז הצעירים הלא־לבנים בארה״ב, שההיסטוריה האישית שלהם מביאה אותם להזדהות מוחלטת עם הפלסטינים. עבור הצעירים האלה ישראל היא מדינה “לבנה” ששולטת בכוח על עם “לא לבן”. הכתובת הזו הייתה על הקיר מזמן, ולא נעשה דבר כדי לייצר שיח ולחנך את הילדים האלה.
אנטישמיות וגזענות: בארה”ב תמיד היה בסיס אנטישמי חזק, ועליונות לבנה וגזענות הם חלק מהדנ”א של המדינה. כבר עשור לפני מלחמת העולם השנייה, סגרו את שערי אמריקה להגירת היהודים לאמריקה ממניעים אנטישמיים, ובפברואר 1939 כבר צעדו עשרות אלפי נאצים ברחובות מנהטן והתכנסו במדיסון סקוור גארדן. יש גם אינספור סיפורים מבישים על פליטי שואה שלא קיבלו אישורי כניסה לארה”ב. האנטישמיות מרימה את ראשה בארה”ב באופן מחזורי, והיא עשתה קפיצה חדה עם עליית הטראמפיזם. מה שלא נלקח בחשבון זו האנטישמיות החדשה יותר שמגיעה מהשמאל הצעיר. עכשיו הימין הקיצוני רואה ביהודים “לא לבנים מספיק”, והשמאל הקיצוני רואה ביהודים “לבנים מדי”.
מדיניות ישראלית: הדור הצעיר בארה”ב גדל במקביל לשני מנהיגים: ברק אובמה ובנימין נתניהו. ההחלטה של נתניהו לפגוע בקונצנזוס הדו־מפלגתי סביב ישראל, פגעה קשות בתמיכה של הצד הליברלי בקרב צעירים. ג’ו ביידן שייך לדמוגרפיה בסקר שתומכת בישראל כמעט במאה אחוז, הוא ציוני של ממש, אבל הוא גם כמעט האחרון. הדור הבא של מקבלי ההחלטות כבר לא זוכר את תקומת מדינת ישראל והקשר ההיסטורי בין המדינות; הוא כן זוכר שנתניהו נאם נגד אובמה בקונגרס.
