אם היה נדמה שמדובר במלחמה של ישראל מול חמאס, ותו לא, מגיעים החות'ים מדרום ומבהירים שמדובר בסיפור הרבה יותר גדול. גלובליזציה של העימות. זה היה צפוי שחיזבאללה יטרידו את ישראל מצפון. הרי מדובר בשלוחה איראנית. מתברר שבמשחק השחמט בינינו לבין חמאס יש גם חזית דרומית, שהופכת לחזית גלובלית. ידענו כבר שחמאס פועל בשליחות איראן. כך גם החות'ים. הם שליחים של ציר הרשע בראשות איראן.
החות'ים מתקשים לפגוע בישראל עם טילים, כטב"מים ורקטות. אבל בטווח הקצר, הם מצליחים להכניס את ישראל למצור מכיוון מזרח. הפגיעה היא לא רק בישראל. משום שמדובר בהשפעה דרמטית על נתיבי הסחר הבינלאומיים. מהלך דומה בישר בעבר על מלחמת ששת הימים. אנחנו בתסריט קצת שונה. הפעם זה לא קורה לפני המלחמה. זה קורה כחלק מהמלחמה.
הכניסה של החות'ים למשחק השחמט האזורי הייתה יכולה להיחשב להצלחה אדירה של חמאס. הנה, ישראל נכנסת למצור. אבל מתברר שזו הצלחה אחת יותר מדי. משום שהחות'ים, שהצליחו כבר לפגוע באוניות שהקשר שלהן לישראל קלוש, או לא קיים, וגם להשתלט על אונייה אחת, הצליחו לפגוע בעיקר במצרים. משום שההכנסות של מצרים מתעלת סואץ צמחו ב־34% בשנה הפיסקלית האחרונה, שהסתיימו בחודש יוני השנה, והגיעו ל־9.4 מיליארד דולר. מדובר במקור הכנסה חשוב לארץ הנילוס - כ־25 מיליון דולר ליום. מדובר בסכום משמעותי למדינה שהתוצר הלאומי שלה עומד, נכון לשנת 2022, על 476 מיליארד דולר (לעומת 522 מיליארד דולר של ישראל, לפי נתוני הבנק העולמי).
תוך ימים אחדים הודיעו ארבע חברות ההובלה הגדולות בעולם שהן לא יעברו במצרי באב אל־מנדב. כלומר, הן גם לא יגיעו לתעלת סואץ. החות'ים גורמים נזק לא קטן לישראל. מחירי מוצרים מיובאים מהמזרח צפויים לעלות בגלל עלייה במחירי ההובלה. זה אמור להשפיע גם על יבוא סחורות מהמזרח לאירופה. אבל הנזק למצרים הוא הרבה יותר גדול. לפני ימים אחדים הודיעו החות'ים שהם יפגעו רק באוניות שמובילות סחורות לישראל. אבל הניסיון לצמצם את הפגיעה לישראל בלבד לא צלח. הפגיעה בכלכלה המצרית הופכת לממשית.
נדמה שהמשבר המתפתח בין החות'ים לבין מצרים מביא לידי ביטוי את הפרדוקס הערבי. משום שהרחוב המצרי, אולי להבדיל מההנהגה, תומך בימים אלה בחמאס. האחים המוסלמים הוצאו אל מחוץ לחוק במצרים, אבל הם לא הוצאו מהלבבות. לא מדובר רק בשכבות העניות, והמאוד דתיות, שמתקשות לגמור את החודש. מדובר בשכבת האינטלקטואלים, אנשי תקשורת ואיגודים מקצועיים – שלוקים במחלה של שנאת ישראל. באל־אזהר כמו בהרווארד. הם בעד חמאס. והם בסירה אחת עם איראן והחות'ים.
אבל החות'ים פוגעים במצרים. אם יש מישהו שמצפה שהרחוב המצרי יעשה חשבון נפש – הוא חי באשליות. משום שהעיקרון המוביל הוא פרדוקס ההונאה העצמית: פגיעה קטנה בישראל חשובה הרבה יותר מפגיעה הרבה יותר גדולה במדינה עצמה. זה בדיוק הפרדוקס שגורם לתמיכה פלסטינית אדירה בחמאס, דווקא בעקבות 7 באוקטובר. נכון שתושבי רצועת עזה משלמים מחיר אדיר על פעולות חמאס. נכון שחמאס השקיע מאות מיליוני דולרים בתעשיית המוות, על חשבון חיים קצת יותר טובים לתושבי הרצועה. נכון שחמאס ממיט חורבן על הפלסטינים, כפי שהטליבאן ממיט חורבן על פקיסטן ועל אפגניסטן, וכפי שבוקו חראם זורעים חורבן בניגריה, וכפי שהג'יהאד הגלובלי ממיט חורבן בעיקר על המוסלמים. אבל לעזאזל העובדות. דעת הקהל בקהיר תומכת במפלצת ההרסנית, ולא בשום כוח פוליטי שיכול לאפשר קצת יותר תקווה ושגשוג. בקרב הפלסטינים פרדוקס ההונאה העצמית חמור יותר. 82% מתושבי הגדה המערבית ו־57% מתושבי הרצועה מצדיקים את חמאס למרות שחלקים מרצועת עזה הפכו לעיי חרבות ולמרות שלמעלה ממיליון פלסטינים הפכו לפליטים. ההרס העצמי הוא עיקרון מכונן.
באל ג'זירה פורסמה הטענה שנשיא מצרים, עבד אל־פתח א־סיסי, מארגן בעצמו הפגנות תמיכה בפלסטינים, כדי לזכות בתמיכה עממית. אבל אין שום צורך ביוזמות שלטוניות. משום שהפרדוקס הערבי אומר שמתוך מבחר האופציות הקיימות – הבחירה תהיה באופציה שתייצר את הפגיעה העצמית הגבוהה ביותר. וכאשר הסופרת המצרייה, דליה זאידה, הביעה עמדה נגד חמאס – היא נאלצה להימלט מביתה.
מה שהרחוב הערבי, ברובו הגדול, מסרב להבין – ההנהגות במדינות ערב דווקא מבינות. ארה"ב מגבשת קואליציה בינלאומית, שכוללת את מצרים, סעודיה וחלק ממדינות המפרץ, לצורך פעולה נגד החות'ים. אפשר להניח שכמו בקואליציות דומות בעבר, מדובר בעיקר בפעולה אמריקאית. ועדיין, עצם העובדה שמדינות ערביות מתייצבות נגד החות'ים – היא הישג מסוים לישראל. משום שמדובר, כפי שאמר אתמול שר ההגנה האמריקאי, לויד אוסטין, במאבק נגד איראן. שהרי הוראות ההפעלה של החות'ים מגיעות מטהרן.
מיד לאחר הטבח בשבת השחורה טענה ישראל שזו לא התקפה של חמאס נגד ישראל. זו מלחמה של ציר הרשע, בהובלת איראן והג'יהאד, נגד העולם החופשי. באוקספורד, בהרווארד ובברקלי מסרבים להבין את העובדה הבסיסית הזאת. כך גם הרחוב בקהיר וברמאללה. החות'ים, לפחות הם, מתעקשים להוכיח שישראל צודקת.
