אני חושבת מה עובר עליך ומיד זולגות לי הדמעות. מי שומע את זעקותיך, שקורעות את הלב לחתיכות? אני לא ישנה בלילות, פשוט לא מסוגלת. אמרתי כבר את כל התפילות, אז למה אתה לא מופיע בדלת? הבטחתי לעצמי לא לבכות, אז למה עוד רגע אני מתפרקת? לאף אחד אין באמת תשובות, שייתנו למחשבות שלי קצת שקט.
הכי קשה לי בארוחות שישי, הכיסא שלך עצוב בלעדיך. אוספת את כל הצער שבי לשמוח, כשאראה שוב את פניך. אני יודעת שבסוף תחזור, יש בי אמונה שלמה. אלוקים מלמעלה עליך ישמור, יאיר לך את הדרך חזרה. מדינה שלמה מחכה, עד ישובו בנים לגבולם. נעטוף אותם באהבה, חייבים להחזיר את כולם. זה צו השעה, אסור להפקיר אותם לגורלם.
