"בלילה נכנסות מחשבות רעות. אני מפחד 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. כשאני רואה רכב צבאי, אני אומר 'אלוהים ישמור, רק שלא יעצור אצלי בבית'". את התחושות הללו מתאר גדי לנדאו, שבנו, לוחם בחטיבת הצנחנים, נמצא בעזה מאז תחילת התמרון הקרקעי. בניגוד לחיילים מחטיבות אחרות, הוא לא יצא להתרעננות אפילו פעם אחת - והקשר שלו עם המשפחה נותק כמעט לחלוטין.
"ההורים בוכים בקבוצות. ההורים חיים על כדורים כדי לישון", ממשיך גדי. "יש איזושהי אפליה או חוסר הלימה בין חטיבת הצנחנים לבין שאר החטיבות. חטיבת הצנחנים נוקטת בגישה מאוד מחמירה ושלא בצדק בחייליה. אני לא מקבל את זה שאומרים שהילד שלך לא מקבל טלפון בגלל צרכים מבצעיים. זו התנהלות שרואה רק את תוצאות המלחמה ולא לוקחת בחשבון שהחיילים האלה הם נפשות. כשילד לא מדבר עם ההורים תקופה ארוכה, זה מוריד את המורל ועלול להביא לנזקים".
לביקורת שמשמיעים בני משפחות של חיילי החטיבה שלא שבו הביתה, התייחס דובר צה"ל תת־אלוף דניאל הגרי: "אנחנו ערים לכל ביקורת. שוחחתי על זה עם מח"ט הצנחנים, הוא הסביר לי שהפעילות של הצנחנים לא איפשרה יציאה החוצה ושחרור. ובכל זאת, התפקיד שלנו הוא שגם בחטיבת הצנחנים, כמו בחטיבות אחרות – לוחמים, ברגע הראשון שאפשר, יחזרו הביתה".
ט', אמו של לוחם בגדוד 101 של הצנחנים, מספרת כי בנה הוקפץ בשבת השחורה ומאז כמעט הצליח להתקשר. "בשבת הארורה, כשפרצה המלחמה, הבן שלי הוקפץ לצבא. 20 יום לאחר מכן איפשרו לנו לבוא לראות את החיילים סמוך לבא"ח צנחנים. יומיים לאחר מכן הם נכנסו לרצועה. מאז ועד היום זכינו לשלוש שיחות טלפון בלבד".
"בהפסקת האש", היא מוסיפה, "ההתרעננות התקיימה ברצועה. מדובר בחטיבה היחידה שלא יצאה להתרעננות בחוץ”.
אלכס, גם הוא הורה של אחד מהחיילים בחטיבה, הצליח לדבר עם בנו רק פעם אחת מאז נכנס לעזה, שיחה של שתי דקות בלבד. "משפחות החיילים נמצאות בחרדה מתמדת", הוא אומר. "המצב משפיע על החיילים שנמצאים תקופה ארוכה ללא מנוחה, אכילה סבירה וללא קשר עם הקרובים”.
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "לוחמי ומפקדי חטיבת הצנחנים נלחמים בגבורה במחבלים במהלך קרבות עצומים בעזה. מפקדי חטיבת הצנחנים תומכים ומקדמים את הנושא, והלוחמים ייפגשו עם משפחותיהם כשהמצב המבצעי יאפשר זאת".
