נדמה שהיכולות והניסיון של צופית גרנט הופכים אותה לדמות אידיאלית עבור פורמט כמו "בדרכים", בטח כשהיא עובדת עם הבמאי המצוין של "אבודים", דוד דרעי. הזוגיות של גרנט עם שולי רנד, אמן גדול על סף הקונצנזוס, מקפיצה עוד יותר את הפוטנציאל, שכן שניהם משחקים על אותו מגרש תיאטרלי. כשתוהים איזו טלוויזיה מסחרית אפשר לעשות במלחמה, "בדרכים" היא לכל הפחות רעיון מנומק ומסקרן.
וברגעים החזקים של הפרק אמש, "בדרכים" היא הרבה יותר מזה, בעיקר בזכות הכישרון הפנומנלי של גרנט לזהות נקודות רכות אצל בני ובנות שיחה. ספק אם יש עוד אישיות על המסך שמסוגלת לשדרג את האייטם המיליון בז'אנר הגבורה לכדי שיחות נפש מצולמות, שעוברות בין חוויות טראומטיות מצמררות לדיונים פילוסופיים על חיפוש משמעות ומשבר אמונה. זה נראה כאילו כל השנים שעברו על גרנט באיתור קרובים הכינו אותה לסיטואציה האיומה, שבה כל המדינה נעלמה וכולנו נדרשים לעזוב הכל ולמצוא אותה.
מנגד, הדומיננטיות של גרנט אמנם מסבירה את היותו של רנד יותר סיידקיק מאשר פרטנר, אך אין בכך כדי להעלים את טעם ההחמצה בעקבות הסידור הזה. רנד, כפי שניתן להבחין גם מהמעט שיוצא מפיו, ניחן ברגישות ובחוש הומור, שאותו הוא גם מיטיב לבטא פיזית כיאה לפרפורמר מעולה. הדינמיקה שלו עם גרנט נוטה לאזורי הסיטקום (היא רועשת וחסרת מנוחה, הוא כבד ועצור) והיא משעשעת וחיננית, אבל בסוף זאת לא באמת קומדיה: עדיף שהצופים והצופות לא יחשדו שמישהו כאן בגלל אשתו.
חלק מהעניין בזוגיות של גרנט ורנד, מלבד הסלבריטאות, נובע מהיותם אישה חילונית וגבר דתי. על הרקע הזה, קשה שלא להבחין שרוב המרואיינים והמרואיינות בפרק הם לא רק גיבורים מעוררי השראה ומאוד חכמים (כמו רס"ר במיל' נחום צויק, שתיאר בכנות כובשת ובשפה ספרותית ממש את חוויותיו במלחמה) אלא גם בעלי זיקה דתית כלשהי. באופן טבעי, השיחות איתם נודדות למחוזות התיאולוגיה ומסתיימות במסקנות דומות בנוגע לדרכי ההתמודדות עם אסון כל כך מטלטל.
מכיוון שגרנט ורנד נמשכים לזווית הזאת ובוודאי לנחמה שטמונה בה, לא ניתן להחמיץ את היעדרה של פרספקטיבה חילונית: במה נאחזים מי שלא רואים במלחמה "אירוע תנ"כי"? מה ממלא את החלל בליבם של ישראלים וישראליות שחרב עליהם עולמם ולא מזהים בכך טביעת אצבע אלוהית? לפי גרנט ורנד, אולי המקום שלהם הוא בעונה הבאה של "אבודים".
בקטנה
למופע של צביקה יחזקאלי נוסף נאמבר חדש: "היית צריך להתחיל מכה עם 100 אלף", אמר פרשן ערוץ 13 שלשום בנוגע למספר העזתים שישראל הייתה צריכה לחסל מיד לאחר 7 באוקטובר. אמש בדק רביב דרוקר אם יחזקאלי בטעות רוצה להרגיע, אבל הוא נופף בגאווה בעמדתו הברברית ("לא יודע מה זה מעורבים ולא מעורבים") והוסיף שרק אחרי מכה כזאת "תלך לעניין של הפסקת אש והחזרת חטופים". יחזקאלי לא נשאל כמה חטופים לדעתו היה ניתן להשיב בחיים אחרי הפצצה כזאת (או שהחימוש של צה"ל עד כדי כך מדויק), אבל בלאו הכי הכותרת היא שבערוץ מרכזי בישראל התקיים דיון בנושא "פשע מלחמה: בעד ונגד" ופרשן בכיר צעק "בעד!" בידיעה שאף אחד בחדשות רשת לא יתלונן: גם ככה התחרות עם ערוץ 14 נורא קשה.
