"מה השמחה לחשוף מנהרה?", שאלה השבוע שרת התחבורה מירי רגב את הרמטכ"ל הרצי הלוי, "מה קרה בזמן שישנו?", תהתה, והוסיפה "יש סרט כזה, בזמן שישנתם". ובכן, שם הסרט הוא "בזמן שישנת", סרט רומנטי, מתקתק בדרכו, שבינו לבין אירועי 7 באוקטובר, ומה שקרה אחר כך, אין שום קשר. יש קשר לבחירה של רגב באמירה "בזמן שישנו", כלומר, ישנים ברבים, כי זה נוגע ישירות לאירועים. ממשלה בתרדמה עמוקה, או במקרה הטוב, בנמנום ממושך, שמי שהיטיב לתמצת אותו זה מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, דווקא לא מאלה שממהרים לשלוף ציפורניים - וזו אינה מחמאה. בדוח האחרון שהוציא אומר המבקר שעד כה לא קבעה הממשלה מי יהיה הגורם המתכלל. הוא טוען שיש עיכוב, שזו מילה מכובסת כמובן, ביישום תוכניות הסיוע, במתן תשובה לצרכים, בהעברת התקציבים. ובמבט לאחור, עידכן המבקר מה שממילא כולם יודעים, שלא יושמה תוכנית למיגון היישובים. בקיצור, תשובה קצרה לרגב שאמרה באותו דיון בקבינט ש"יש מציאות שצריך להבין איך היא קרתה".
אבל כל הדברים האלו, ייאמר בצער גדול, נוגעים לחלב שנשפך. לנרצחים, לחטופים, למאות אלפי הפליטים בארצם, לכל מי שחווה ועדיין חווה את זוועות היום הנורא, ולכל ההרוגים שבאו אחר כך - זה כבר לא יועיל. זה יועיל לאזרחי המדינה הזו שמתמודדים עם תוצאות ההרס הנורא, פיזי ונפשי, שבא עם המלחמה הזו. יועיל להם, ובגדול, אם מי שניווטו את הספינה, סוג של ספינת תענוגות במה שקשור לממשלה הנוכחית, ילכו הביתה.
לא רק בנימין נתניהו, ראש הממשלה, הראשון לשאת באחריות, אלא כל שריו, הסגנים, העוזרים, מלחכי הפנכה, נצלני הקופה, אלה שאינם רואים אלא את טובתם האישית, המוטרדים מדבר אחד בלבד - מה יקרה לכיסא הנוחות שעליו מתחמם ישבנם כבר שנה שלמה. כולם, ללא יוצא מהכלל, בלי הנחות ובלי מחירי סוף עונה. והדרך היחידה לשלוח אותם הביתה היא בחירות חדשות. בשעתה הכל כך קשה של המדינה, זו האפשרות היחידה לשביב של תקווה שיעלה מן האופל.
הצורך הדחוף הזה, בבחירות עכשיו, עולה גם מן הסקרים האחרונים שפורסמו כאן. 70 אחוזים מכלל אזרחי ישראל רוצים בחירות חדשות מיד עם סיום השלב הנוכחי במלחמה, עם המעבר ללחימה נקודתית, עם כוחות מוגבלים. ואם לפרט, תומכים בכך 98.5 אחוזים ממי שמגדירים עצמם שמאל, 85 אחוזים מאנשי המרכז, והפלא ופלא, גם 51 אחוזים ממצביעי הימין.
כל אלה לא רוצים לראות את נתניהו בראשות הממשלה - הליכוד כבר חודשים ארוכים מתנדנד סביב 15 מנדטים, מטפס בקושי ל־17 בימים טובים. לא רוצים לשמוע יותר שאלה החיים, שהצבא אשם - או בניסוח של רגב, נרדם - או שהסכמי אוסלו הם שורש הרע. לא לראות אותו ולא את שריו. 70 אחוזים מאזרחי ישראל לא רוצים יותר את סמוטריץ' במשרד האוצר - וההוכחה המנצחת היא שגם בבייס שלו חושבים כך. עובדה, גם אחרי מאות המיליונים שהוא מחלק לחברים על חשבוננו, מפלגתו, תודה לאל, אינה עוברת את אחוז החסימה. אפילו לא מתקרבת אליו. וכבר אין כוח לחזור ולכתוב כמה גרוע תפקודו. כמה גרוע תפקודם של כל יתר חומסי הארץ היושבים במשרדים מומצאים שלא נועדו אלא לשמר את הקואליציה האיומה הזו.
הסקרים, אגב, גם אומרים מה יהיה אם הממשלה לא תקבל את ההחלטה להכריז על בחירות חדשות, מה שלא צריך להיות גאון עתידנות כדי להבין. כ־45 אחוזים מהנשאלים הבהירו כי ייצאו להפגין, כולל קרוב ל־30 אחוז שהגדירו עצמם ימין. מאות אלפים יעלו לירושלים. זה קרה אחרי מלחמת יום כיפור, וזה יקרה אחרי שהמלחמה בדרום תוריד הילוך. הם יעלו לירושלים ולא יצאו ממנה עד שתתקבל ההחלטה. אם לא בטוב, אז בכוח, כי זה, אם להסתמך על ניסיון העבר, מה שעובד על הממשלה הזו, מלמעלה עד למטה.
לא רק נתניהו צריך ללכת הביתה, אלא כל שריו, הסגנים, העוזרים, מלחכי הפנכה, נצלני הקופה, אלה שאינם רואים אלא את טובתם האישית